פירוט סיכונים
ארגנטינה
סיכונים גאופוליטיים
בתקופה האחרונה, לנוכח החרמות שחווינו מטורקיה וממדינות נוספות, גבר העניין המדיני והמסחרי בטיפוח קשרים עם מדינות דרום אמריקאיות אוהדות – בעיקר ארגנטינה ופרגוואי, שהפגינו תמיכה ניכרת בישראל בזירה הבינלאומית. כיום ישראל מייבאת בשר מארגנטינה, פרגוואי, אורוגוואי ואף מברזיל, וישנם דיבורים על פתיחת ייבוא בקר חי ממדינות אלו. המפתח טמון בהמשך חיזוק היחסים הדיפלומטיים והמסחריים: הענקת גישה מועדפת לשווקים הישראליים למדינות תומכות תוכל להוות ביטוי להכרת תודה ולחיזוק הבריתות המדיניות. במיוחד לנוכח מצבן הכלכלי המורכב של מדינות כמו ארגנטינה, הנאבקת באינפלציה ובאבטלה גבוהה, יש פוטנציאל להעמקת הקשרים. אורוגוואי, לדוגמה, פתחה משרד חדשנות בירושלים כחלק מחיזוק השותפות, צעד שישראל יכולה להחזיר לו תגובה חיובית בגמישות רגולטורית, במיוחד בתחום הייבוא החקלאי.
תחת הנהגתו של הנשיא הנוכחי, ארגנטינה נלחמת בהצלחה מסוימת באינפלציה האדירה ומנסה לשקם את כלכלתה. גם פשע מאורגן מטופל ברצינות רבה יותר. סוכנות אשראי הסחר אשרם, שבעבר הייתה מסויגת מהשקעות בארגנטינה, החלה לשקול חידוש פעילות תוך הסתמכות על בנקים פרטיים מקומיים. הנשיא הארגנטינאי מצהיר בגלוי כי ארצות הברית וישראל הן שותפותיו המרכזיות, ומשלים זאת במדיניות פרו-ישראלית מובהקת. יש רצון הדדי להאיץ את שיתופי הפעולה הכלכליים, כולל בדיקת האפשרות להחזיר קו תעופה ישיר – מהלך בעל משמעות סמלית וכלכלית כאחד, במיוחד בהתחשב בכך שהקו הישיר האחרון נותק בעקבות פרשת לכידתו של אדולף אייכמן בתחילת שנות השישים.
סיכונים סביבתיים
משבר האקלים
ארגנטינה סובלת מתנאי בצורת חמורים מאז 2019, שהחמירו באופן דרמטי בסוף 2022. בארבעת החודשים האחרונים של 2022 ירדה פחות ממחצית מכמות המשקעים הרגילה — רמת המשקעים הנמוכה ביותר זה 35 שנה — והדבר החריב את הייצור החקלאי. ארגנטינה, אחת מיצואניות החיטה הגדולות בעולם, צפויה לראות ירידה של 28% ביצוא החקלאי בשנת 2023 בהשוואה לשנת 2022. אף שסקירה מהירה של ארגון World Weather Attribution מצאה כי שינויי האקלים לא היו הגורם העיקרי להפחתת המשקעים, הם כן הגבירו משמעותית את הטמפרטורות האזוריות, מה שהחריף את השפעות הבצורת על ידי הקטנת זמינות המים.
בנוסף, ארגנטינה חוותה חום קיצוני חסר תקדים: התקופה מנובמבר 2022 עד ינואר 2023 הייתה החמה ביותר אי פעם למדידה זו, כאשר המדינה עברה את גל החום השמיני שלה בעונה זו. טמפרטורות קיצוניות אלו, שהפכו לסבירות יותר בכ-60 פעמים בעקבות שינויי אקלים מעשה ידי אדם, תרמו להצתת שריפות יער נרחבות, האיצו את הפשרת הקרחונים באנדים, וגרמו לנזקים חמורים למערכות אקולוגיות, לחקלאות ולאיכות האוויר. המשבר הוחמר גם בשל השנה השלישית ברציפות של תופעת לה ניניה, שהגבירה את סיכוני הבצורת באזור שכבר פגיע במיוחד.
תוכנית הפעולה הלאומית של ארגנטינה לשינויי אקלים צופה התחממות של 1.3–1.9 מעלות צלזיוס עד תחילת שנות ה-2050, ומזהה את החקלאות, משאבי המים והדיג כענפים בעלי פגיעות גבוהה מאוד. שנת 2023 הייתה החמה ביותר בתולדות המדינה, עם גלי חום קיצוניים. בפברואר 2025, בצורת הקשורה לתופעת לה ניניה גרמה לנבילה של גידולי תירס וסויה באזור הפמפס. מחסור במים מחמיר את המצב: ניטור של INTI מצביע על ירידה של עד 20 מטרים במפלס מי התהום בפרובינציית בואנוס איירס המרכזית, בעוד ששטפונות חריגים באפריל–מאי 2024 הציפו 230,000 הקטרים של שדות אורז וחיטה באנטה ריוס וסנטה פה.
מזיקים
שינויי האקלים מזינים משבר חקלאי חמור בארגנטינה: עליית הטמפרטורות והחסרה של כפור אפשרו למזיק עקצץ העלים (leafhopper) להתרבות ברחבי המדינה ולהשמיד את יבולי התירס. המזיק, שמעדיף חום ומפיץ את מחלת התירס “stunt disease”, הוריד את תפוקת התירס בארגנטינה בכ-10 מיליון טון, מיותר מ-60 מיליון טון צפויים לכ-50.5 מיליון טון בלבד. בצפון ארגנטינה אוכלוסיות העקצץ הגיעו לעד פי 10 מהרמות הרגילות, והחרק התפשט כ-1,500 ק"מ דרומה לאזורים שבעבר נשמרו מכפורי חורף. חקלאים כבר מתכננים לנטוש את התירס לטובת סויה, שפחות פגיעה למזיק. היעדר הכפור, הקשור לעלייה הדרגתית בטמפרטורות המינימליות, ביטל את מנגנון הבקרה הטבעי העיקרי על אוכלוסיית העקצץ. בהתחשב בהתחממות העתידית, מזהירים חקלאים ואגרונומים כי יהיה צורך לאמץ זני גידולים עמידים ולשפר ניהול מזיקים — תהליכים שעשויים לקחת שנים ליישום. בשלב זה, המשבר גרם להפסדים מוערכים של יותר ממיליארד דולר באזורים מרכזיים כמו פרובינציית קורדובה, ודוגל בסיכון ההולך וגובר שמציבים שינויי האקלים על ייצור גידולים בסיסיים.
שחיקת קרקעות
עלייתה של ארגנטינה ככוח חקלאי עולמי התבססה על משאבי טבע עשירים — קרקעות פוריות, משקעים שופעים וגישה נוחה לנמלים. עם זאת, התרחבות החקלאות, במיוחד מאז שנות ה-70, גרמה להידרדרות קרקע רחבת היקף ברחבי המדינה. מונעת על ידי חידושים טכנולוגיים כמו עיבוד ללא חריש והביקוש הגובר העולמי לגידולים כמו סויה, התרחב שטח העיבוד החקלאי בארגנטינה מ-15 מיליון ל-40 מיליון דונם בין 1988 ל-2020. גידול זה דחף את החקלאות לאזורים רגישים אקולוגית, כגון אזור הצ'אקו החצי-צחיח, והגביר את הלחצים הסביבתיים. כיום, כ-40% משטחי המדינה מראים סימני הידרדרות, כאשר מתמקדים רק בשטחי עיבוד חקלאי — הנתון עולה לכ-60%. הצורות הדומיננטיות של הידרדרות כוללות סחיפת מים ורוח באזורי חגורת הדגנים המרכזיים כמו הפמפס ופאטגוניה, המלחת קרקעות באזורים המושקים של קויו ופאטגוניה, וזיהום כימי הנובע משימוש אינטנסיבי בחומרי הדברה. במקביל, היערות היבשים של אזור הצ'אקו סבלו מאובדן דרמטי של מגוון ביולוגי עקב פלישה חקלאית.
שינויי האקלים מחמירים את האתגרים הללו. עלייה בעוצמת המשקעים באזורים הלחים מגבירה את הסיכון לסחיפת מים, בעוד שבאזורים היבשים כמו פאטגוניה וקויו ניכרת מגמת עלייה בטמפרטורות, התארכות תקופות הבצורת והגברת היובש בקרקע. באזורים ההרריים, המסת הקרחונים המואצת באנדות מאיימת על אספקת המים החיונית לחקלאות במערב ארגנטינה. מגמת ההתחממות מובילה גם לעלייה בשכיחות אירועים קיצוניים כמו שריפות יער, שמחריפים את הידרדרות הקרקעות והצמחייה הטבעית. העלות הכלכלית היא משמעותית: אובדן שירותי המערכת האקולוגית בשל הידרדרות הקרקע הוערך בכ-75 מיליארד דולר אמריקני בשנת 2007, המהווים כ-16% מהתמ"ג של המדינה. ככל שהידרדרות הקרקע מואצת, היא מאיימת לא רק על פריון החקלאות, אלא גם על היציבות הסביבתית והכלכלית של הנופים הכפריים בארגנטינה.
ניתוח סיכונים לפי סחורה
חיטה
החיטה משגשגת באזור הפמפס הלח, אך סובלת כאשר בצורות באביב ובקיץ מתרחשות יחד עם רוחות חמות מהצפון. אותו דו"ח של USDA צופה יבול של 16 מיליון טון לשנת 2024/25—7% מתחת לממוצע חמש השנים האחרונות—בשל מחסור בלחות ושינויים בשטחי הזריעה לטובת סויה. המלצות של INTA כוללות זריעה מוקדמת של זנים עמידים לחום (כגון Baguette 601), אך מזהירים כי היבול עדיין עלול לרדת ב-7–12% לכל עלייה של מעלה צלזיוס במהלך מילוי הגרעין. פערי החלבון מתרחבים; רוכשים ישראלים צריכים לכלול בחוזים פרמיות עבור מספר נפילה וגלוטן רטוב.
אורז
יותר מ-80% מהאורז בארגנטינה מגיע מקוריינטס, אנטה ריוס וסנטה פה, התלויים בתעלות מים עיליים. נתוני MAGyP מראים כי שטח האורז לפני השיטפונות בעונת 2023/24 עמד על 208,000 הקטרים, ירידה של 12% מהממוצע בעשור האחרון. השיטפונות באפריל–מאי 2024 הציפו מעל 60,000 הקטרים באמצע שלב הטילרינג; העמסות האורז בנמל קונקורדיה ירדו ב-18% משנה לשנה כאשר המייבשים פעלו במלוא הקיבולת. ניסויים בשיטות השקיה מתחלפת חוסכים 25% מים אך מכסים פחות מ-10% מהשדות. יש לצפות להידוק באספקת האורז מארגנטינה בכל פעם שיש שיטפון או בצורת בפרנה; מומלץ לגוון את מקורות האספקה או לשמור מלאים אסטרטגיים.
אמנון
גידול אמנון בארגנטינה מתקיים רק במספר מערכות RAS (מערכות אקוופוניות סגורות) קטנות באזורי קורדובה ובואנוס איירס, עם תפוקה כוללת של פחות מ-3,000 טון בשנה. עלויות האנרגיה משפיעות משמעותית: כל עלייה של 10% בתעריפי החשמל מעלה את עלויות הייצור בכ-7%. בנוסף, יבוא דגיגים ותוספי מזון נתקל בקשיים רגולטוריים. תקלות באספקת החשמל או בעיות ביבוא עלולות לעצור את הייצור. לכן, יש להתייחס לאמנון מארגנטינה כמוצר פרימיום מזדמן, ולא כקו אספקה אסטרטגי.
תירס
על פי הדו"ח השנתי של USDA לשנת 2025, תחזית היבול לשנת 2024/25 עומדת על 48 מיליון טון על פני 6 מיליון הקטרים—הנתון הנמוך ביותר בשש השנים האחרונות—בעקבות מחלות כמו "קורן סטנט" וחום שפגעו בשטחים באזורי המרכז והצפון. דו"ח של FAO מ-ינואר 2025 מציין גם הוא ירידה בזריעות בשל חששות ממחלות. הבצורת המתמשכת מערבית לבואנוס איירס גורמת לנבילה של העלים ולהתכווצות הקלחים, והבורסה לדגנים של בואנוס איירס מזהירה כי היבול עלול לרדת עוד יותר ללא גשמים. חוזים צריכים לכלול תנאים גמישים לגבי כמויות, וכן דרישות לאפלוטוקסין (<10 ppb) ולחות (<14%).
לצד זאת, כל מעלת צלזיוס מעבר לטווח האופטימלי בשלב מילוי הגרעין מקטינה את התנובה בכ־6%. עליית הטמפרטורות הובילה לכך שעונת הפריחה של החיטה מקדימה כיום ב־16 ימים לעומת שנת 1991, והדבר גרם ל–CSIRO להשיק תוכנית לזריעה מוקדמת ויבשה כדי להימנע מנזקי החום.
מדיניות ציבורית תומכת כוללת את אסטרטגיית החוסן הלאומית לשינוי אקלים לשנים 2021–2025, עם השקעות במחקר ופיתוח ממוקדים והקמת מוקדי עמידות אזוריים לבצורת. בנוסף, מערכת התחזיות Wheatcast של CSIRO מספקת לחקלאים התרעה מוקדמת של למעלה מארבעה שבועות, המאפשרת קבלת החלטות מושכלת. עם זאת, יכולת ההתמודדות תלויה בהמשכיות התמיכה הממשלתית, והפסקתה עלולה להגביר את סיכוני האספקה לישראל.