חיטה
חיטת חורף מרוכזת בדרום הממוזג, שם תנאי קיצון מנוגדים מתנגשים: שלוש שנות בצורת רצופות בעקבות לה ניניה (2021–2023) הובילו להצפות שיא באפריל–מאי 2024 במדינת ריו גראנדי דו סול, ששיתקו שדות חיטה נמוכים וגרמו לנזקים בתשתיות אחסון ושינוע. ההערכות המוקדמות של משרד החקלאות של ברזיל צופות אובדן שדה של 0.4–0.6 מיליון טון בקציר 2024/25, אם כי זריעות מאוחרות בפרנה היבשה עשויות לקזז חלק מהפגיעה. תוכניות התאמה ארוכות טווח כוללות קווים עמידים לחום/יובש, כגון BRS Gurguéia של EMBRAPA, שנמצא כי משמר 37% יותר פוטוסינתזה בטווח 30–38°C. ועדיין, מודלים מצביעים על אובדן יבול של 7–12% לכל תוספת של מעלה אחת בצום הגרעין. יבואני ישראל צפויים לראות תנודתיות גוברת בהיקפים ובחלבון לאפיית לחם, וכדאי לבנות תוספי פרמיה לפי Falling Number וגלוטן רטוב.
אורז
האורז המושקה הוא הדגן התלוי ביותר במים, ויותר מ־70% מהתפוקה הלאומית מגיעה משדות הצפה בריו גראנדי דו סול. השיטפונות של 2024 פגעו בזמן ש־83% מהיבול עדיין עמד בשדה; CONAB העריכה שקציר נעצר על פני 350,000 הקטאר, עם 23,000 הקטאר שאבדו לגמרי ועוד 18,000 הקטאר מוצפים חלקית. FAO ו־FAS מזהירים כי לוגיסטיקה לקויה עלולה לעכב טחינה, ואחסון לח עלול להעלות את סיכון הרעלנים. בתגובה, ממשלת ברזיל אישרה ייבוא אורז לבן ללא מכסים בהיקף של עד מיליון טון כדי לבלום עליות מחירים – סימן לזעזוע בהיצע. התוכניות העתידיות כוללות ניקוז נשלט ומיטות מוגבהות, אך עמידות מלאה תגיע רק לאחר תיקון סוללות ואיגום במעלה הזרם. עבור ישראל, אורז ברזילאי הוא לרוב נכס לגיוון מקורות; בשנות שיטפון יהיה נדיר ויקר.
תירס
גידול התירס בברזיל מתמודד עם סיכונים סביבתיים גוברים, במיוחד בשל התלות ההולכת וגוברת בגידול הסאפרינה – גידול תירס משני שנעשה לאחר קציר הסויה, לעיתים קרובות בתקופה היבשה יותר של השנה. בעוד שגידול זה מאפשר ניצול אינטנסיבי של הקרקע והכפלת היבול השנתי, הוא גם חושף את התירס לתנאי אקלים קשים יותר, במיוחד גלי חום ובצורת. בשל ההזזה של מועד השתילה לתחילת האביב, התירס הסאפריני מתקשה להתפתח בשל מחסור בגשמים בשלב ההאבקה הקריטי. מחקר שנערך לאחרונה מצא כי שינוי באקלים ובתנאים הסביבתיים באזורים מרכזיים כמו מדינת מאטו גרוסו עלול לגרום לירידה של עד 9.9% בתפוקת תירס הסאפרינה, וזאת בהשוואה לתנאים מיטביים של העונה הגשומה. נתונים אלו מעידים כי המשך התבססות על גידול סאפרינה ללא התאמות חקלאיות ופתרונות קיימות מתאים עלול להחמיר את פגיעות מערכת ייצור התירס בברזיל לשינויים אקלימיים.
הסקר הרביעי של CONAB לעונת 2024/25 עדיין מציב את היקף הייצור על כ־119.6 מיליון טון – עלייה של 3.3% לעומת השנה הקודמת בזכות יבולים גבוהים יותר במערב המרכזי. עם זאת, דיווחים מהשטח מציינים שמכות חום בפברואר–מרץ מעל 35°C בגויאש ומטו גרוסו הפחיתו את משקל הגרעין, והתפרצויות חוזרות של עלקת התירס (Dalbulus maidis, "צ'יגרינה") החריפו עקב תנאים אלו. EMBRAPA מזהירה כי מחלות הנישאות על ידי עלקת זו יכולות להפחית יבול עד 70% בשדות שאינם מנוהלים. דו"ח USDA/GAIN מאשר שהחקלאים מוציאים יותר על תרסיסים ומבדקי אפלטוקסין בשל עלייה בסיכון לרעלנים בתנאים חמים ויבשים. מסקנה: נדרש חוזה עם סעיפי גמישות שנתית, מגבלות אפלטוקסין מתחת ל־10 ppb, ותיעוד ניהול מזיקים.
ניתוח סיכונים לפי סחורה
בדרום אמריקה, השפעת המלחמה בעזה צפויה להימשך גם לאחר שתסתיים, תוך השארת צלקות ביחסים הדיפלומטיים עם מדינות שונות. אף שנשיא קולומביה הצהיר כי עם סיום הלחימה יהיה מוכן לשקול חידוש היחסים עם ישראל, לא ברור עד כמה מדובר בהצהרה מעשית, שכן משני הצדדים נצברו משקעים וטינות. התחזית היא להמשך מצב קיים של קיפאון מדיני מבלי להידרדר למשבר נוסף, אך ללא שיפור מהותי בטווח הנראה לעין. דוגמה להתמודדות עם המצב ניתן לראות בברזיל: למרות עמדתה השלילית של הממשלה הפדרלית, ישראל מצאה דרכים לפתח יחסים ישירים עם מושלים מקומיים שאינם מזוהים פוליטית עם השלטון המרכזי, ובכך לשמר את הפעילות הכלכלית החיונית, מבלי לערב יותר מדי את ההיבט המדיני.
ביחסי ברזיל וישראל, התמונה מדאיגה יותר. המשבר הפוליטי הגיע לשיאים חדשים, והנהגת ברזיל מתיישרת במוצהר עם עמדות עוינות לישראל, בדומה לדרום אפריקה. אירוע חריג במיוחד התרחש עם חייל ישראלי שביקר במדינה ונתקל בעוינות, דבר שהעיד על רגישות קיצונית במערכת היחסים. כיום קיימת קיפאון כלכלי: הסחר נמשך אך ללא יוזמות חדשות או הרחבות כמו אלו שנרשמות מול מדינות תומכות יותר כגון ארגנטינה ופרגוואי. בדרום אמריקה בכלל, לכל מערכת בחירות יש השפעה דרמטית על טיב הקשרים עם ישראל – ואין רציפות מדינית כמו זו שהושגה עם ארצות הברית (דו-מפלגתיות). כך, תקופה של ארבע שנים עשויה להיות ידידותית ואחריה עוינת, והיחסים עם ברזיל ממחישים זאת היטב.
יחסי ברזיל וישראל
בדרום אמריקה, ישראל פועלת בתוך סביבה מדינית הפכפכה התלויה במידה רבה בזהות ההנהגה הנבחרת בכל מדינה ומדינה. דוגמה לכך היא קולומביה, אשר בעקבות מתיחות מדינית בחרה לשנמך את היחסים עם ישראל, משכה את שגרירתה מתל אביב, ובעקבות זאת ישראל הורידה את דרג הנציגות בבוגוטה לקונסוליה כללית. עם זאת, למרות המתח הדיפלומטי, הנספח הכלכלי מדווח כי הסחר עצמו לא נפגע מהותית, אך גם לא צמח – בעיקר בשל סיבות פוליטיות. מצב דומה שורר ביחסים עם ברזיל וצ׳ילה, שם חילוקי דעות אידאולוגיים אינם חוסמים סחר קיים אך גם לא מקדמים אותו. מנגד, עם מדינות כמו פרגוואי, אורוגוואי וארגנטינה – המאופיינות בממשלות אוהדות יותר לישראל – נרשמת מגמה הפוכה, של חיזוק הקשרים הכלכליים לצד קירבה מדינית.
בהשוואה להתנהלות במדינות אחרות, ההנהגה בדרום אמריקה נוטה לנקוט בקו דקלרטיבי יותר – להצהיר הצהרות דרמטיות אך לא תמיד ליישם בפועל, בניגוד למשל לטורקיה, שם אמירות פוליטיות לרוב מתורגמות למדיניות מעשית. בנוסף, נוכחותן של קהילות פלסטיניות גדולות – במיוחד בצ׳ילה, שם מתגוררים כ-500 אלף פלסטינים לעומת כ-10,000 יהודים – משפיעה על השיח הפוליטי והציבורי באותן מדינות. במציאות זו, ישראל נדרשת לגוון לא רק את מקורות הסחר, אלא גם את תחומי הפעילות: גם אם נושאים פוליטיים שנויים במחלוקת מעכבים שיתופי פעולה, ניתן לפתח שיח בתחומים אחרים כמו תעשייה קיבוצית, עיצוב ואמנות. מסחר ותרבות יכולים לשמש גשרים חשובים לשמירה ולפיתוח יחסים חיוביים, גם בעידן של פערים אידאולוגיים.
סיכונים גאופוליטיים
פירוט סיכונים
ברזיל
סיכונים סביבתיים
בירוא יערות
כריתת יערות באמזונס הברזילאי (BA) לצורך גידול בקר וייצור סויה משנה באופן משמעותי את האקלים המקומי והאזורי, עם השלכות חמורות על החקלאות. באמצעות נתוני חישה מרחוק ארוכי טווח וניתוח מבוסס למידת מכונה, מצאו חוקרים כי בין השנים 1999 ל-2019, אזורים שחוו אובדן יערות נרחב חוו עיכוב של 76 ימים בתחילת עונת הגשמים החקלאית, ירידה של 360 מ"מ בכמות המשקעים השנתית, ועלייה של 2.5°C בטמפרטורת האוויר המרבית. שינויים אלו מסכנים את מערכת הגידול הכפול של סויה ותירס, שהיא חיונית לפריון החקלאי של האזור. ממצאים אלו מדגישים כי שמירה על יערות האמזונס היא קריטית לשימור תנאי אקלים מיטביים — במיוחד התחלה מוקדמת של עונת הגשמים, כמות משקעים מספקת, וטמפרטורות מתונות — הנדרשים להבטחת יבולים גבוהים וביטחון מזון אזורי.
אירועי קיצון במזג האוויר
אירועי מזג אוויר קיצוניים שיבשו קשות את הייצור החקלאי בברזיל, עם השפעות הרסניות בשנים 2023 ו-2024. אירוע אל ניניו החזק של 2023/24 גרם לאנומליות אקלימיות משמעותיות, שהובילו לירידות חדה בתפוקות התירס והחיטה, במיוחד באזורים הדרומיים. תפוקת התירס צנחה ל-122 מיליון טון מטרי, ירידה של 6.6% לעומת השנה הקודמת, בעוד שגידולי החיטה ספגו הפסדים נרחבים, מה שהגביר את התלות בייבוא. בתחילת 2024, שטפונות חסרי תקדים בריו גרנדה דו סול פגעו ביותר מ-60% משטח המדינה, הרסו תשתיות וגרמו לנזקים נוספים בקציר התירס והחיטה. על פי המכון לחקר הידרוליקה (IPH) באוניברסיטה הפדרלית של ריו גרנדה דו סול (UFRGS), השטפונות פיזרו מעל 14 טריליון ליטרים של מים לאגם גואיבה, וגרמו לעליית מפלס של 5.37 מטר — גבוה אפילו משיטפונות היסטוריים ב-1941 וב-2023. באזורים חקלאיים גרם סחף מים חמור לפגיעה במבנה הקרקע, לשטיפת דשנים החיוניים לתפוקת הגידולים, ולהצטברות שכבות משקעים, כאשר השיקום ייקח שנים ועלול לדכא את התפוקות העתידיות.
כמו כן, בשנים 2023/2024 חוותה ברזיל בצורת החמורה ביותר בהיסטוריה המודרנית, עם השפעות נרחבות על החקלאות. תנאי היובש המתמשכים הגבירו את התפשטות השריפות, במיוחד באזורים החקלאיים המרכזיים כמו האמזונס, הסראדו והפנטנאל. השריפות החריפו את תהליכי כריתת היער ופגעו באדמות הפוריות, והשפיעו ישירות על תפוקות הגידולים. בין ינואר לספטמבר 2024 נשרפו כ-110 מיליון דונם באמזונס, דבר שהפריע קשות למערכות האקולוגיות ולייצור החקלאי המקומי. הבצורת והשריפות גרמו למחסור במים, שהשפיע לרעה על השקיית הגידולים, במיוחד באזורים התלויים בגשמים. בנוסף, השריפות העמוקות הורידו את איכות הקרקע על ידי שטיפת יסודות מזינים ודשנים חיוניים, מה שלעתיד עלול לפגוע בתפוקה לטווח הארוך. ההשפעות המצטברות של אירועי מזג אוויר קיצוניים אלה מדגישות את הפגיעות הגוברת של המגזר החקלאי הברזילאי לשינויי אקלים, ודורשות בדחיפות ניהול קרקע משופר ואסטרטגיות עמידות אסון להגנה על ביטחון המזון ופרנסת החקלאים.
שינויי האקלים
מחקר חדש שפורסם ב-Nature Climate Change מדגיש את השפעת ההתחממות וההתייבשות על הפריון החקלאי בברזיל, במיוחד בחזית סראדו-אמזונס, שבה מיוצר חצי מנפח הייצור החקלאי של המדינה. בין השנים 1999 ו-2019 עברו 28% מהקרקעות החקלאיות בברזיל מתוך תנאים אקלימיים מיטביים, ולפי התחזיות שיעור זה צפוי לעלות ל-74% עד שנת 2060. המחקר מראה כי גידולים מרכזיים כמו סויה ותירס, התלויים במידה רבה בחקלאות גשמית — 90% מסך הייצור החקלאי בברזיל — נמצאים בסיכון גובר בשל עלייה בגירעונות לחץ האדים (VPD), שיוצרים מחסור בלחות. כריתת יערות, שמחריפה את השינויים האקלימיים הללו, פוגעת עוד יותר בפריון על ידי שיבוש מערכות הידרולוגיות מקומיות. שיטות כמו גידול כפול של תירס וסויה — קריטיות לנפח הייצור החקלאי של ברזיל — הופכות לפחות ברות קיימא ככל שתבני המשקעים משתנים, מה שהופך את הגידולים לתלויים יותר בגשמים עונתיים הולכים ובלתי אמינים. בתגובה, המחקר קורא לשימור הצמחייה המקורית, בטענה שהיערות ממלאים תפקיד חיוני בוויסות האקלים וברמות הלחות הנדרשות לחקלאות.
הגרסה המעודכנת של ה־NDC הלאומי של ברזיל, שהוגשה ל־UNFCCC בנובמבר 2024, מכירה בכך שהמדינה נמצאת במסלול התחממות של כ־+1.3–1.9 מעלות צלזיוס עד תחילת שנות ה־50 של המאה ה־21, ומגדירה את "החקלאות, משאבי המים והדיג" כמגזרים בעלי פגיעות גבוהה מאוד. התצפיות מאששות תחזית זו: המכון הלאומי למטאורולוגיה (INMET) דיווח כי 2023 הייתה השנה החמה ביותר שנמדדה בברזיל, עם חריגת חום של 2.5 מעלות צלזיוס ביולי מעל הממוצע 1991–2020, ורצף ימי שיא חום בפברואר 2025. התנודתיות ההידרומטאורולוגית גוברת בשני קצוות הסקאלה: בצורת הקשורה לאל ניניו פגעה בתחזיות תירס גידול שני (סופרינה) במטו גרוסו ובמאטופיבה, ואילו שיטפונות הרסניים באפריל–מאי 2024 במדינת ריו גראנדי דו סול הציפו יותר מ־60% מהשטח, שיבשו את הקציר והלוגיסטיקה של שלושת הדגנים ושל דיג ימי לאורך החוף.