תירס
קפריסין מגדלת תירס על שטח קטן ומושקה בלבד, שכבר כיום חשוף להגבלות. סימולציות JRC צופות ירידה של 1–22% בתפוקה עד 2050 במדינות הדרום, עם הירידות הגדולות ביותר בקפריסין בגלל עומסי חום ובצורת. באפריל 2025, משרד החקלאות הקפיא הקצאות השקיה למישורי מסאוריה – מה שהפחית בחצי את שטח ניסויי התחמיץ.
עש התירס שהופיע ב־2023 מחמיר את הלחץ, וה־EPPO ממליץ להציב רשתות ניטור ולרסס חומרי הדברה מווסתי גדילה בשלב מוקדם. תכנית ה־CAP החדשה מספקת תמיכה לזנים חסינים לבצורת והמרת השקיה לטפטוף, אך ה־NAS מזהירה שעתודות מי תהום יוגבלו אחרי 2027.עבור ישראל, מדובר במקור גמיש בלבד, המתאים לשנים גשומות במיוחד
דגים (דניס, לברק ימי ודיג חופי בקנה מידה קטן)
מרבית הייצוא הקפריסאי מתבסס על כלובי ים של דניס ולברק, עם מעט תפיסה חופית של פלגיים קטנים. טמפרטורת ים גבוהה בקיץ יוצרת שני סיכונים עיקריים:
-
סטרס תרמי הפוגע ביעילות ההזנה ועלול לגרום לתמותה כאשר המים עולים על 30 °C למספר ימים.
-
פריחת אצות רעילה (HAB) נפוצה יותר בשכבות פני הים החמות והעשירות בנוטריינטים.
דו"ח FAO ל־2023 מציב את קפריסין כאזור בסיכון גבוה להיפוקסיה ואצות רעילות עד 2030. ההתמודדות עם האתגרים כוללת סנסורים לחמצן בכלובים, כלובים צוללים, ומערכות קרור מהירות (ice slurry). כמו כן, התכנית הלאומית להתמודדות עם שינוי אקלים מחייבת שילוב תחזיות Copernicus בקביעת עונות דיג וביקורת ביו-סניטרית בכל החוות עד 2026. למרות המאמצים, גל חום ימי ממושך כמו זה של 2023 עדיין עלול לפגוע בהיקף ההספקות לישראל.
פירוט סיכונים
יוון וקפריסין
סיכונים גאופוליטיים
יחסי יוון, קפריסין וישראל
היחסים בין ישראל-יוון וישראל-קפריסין השתפרו משמעותית מאז 2010 בעקבות שתי התפתחויות. התפתחות אחת הייתה אירוע המשט לעזה באותה שנה אשר נתפס לא רק כפרובוקטיבי בישראל אלא גם כעדות לכך שטורקיה מנהלת מדיניות אסרטיבית יותר במזרח הים התיכון. התפתחות שנייה הייתה תגליות הגז במזרח הים התיכון אשר הובילו למאמצים של קפריסין לחתום על הסכמים לקביעת הגבולות הימיים עם מצרים, לבנון וישראל בעשור הראשון של המאה ה-21.
לאורך העשור האחרון ישראל, יוון וקפריסין נהגו לקיים מפגשים משולשים רמי דרג ובשתי המדינות, למרות שינויים פוליטיים, הייתה תמיכה חוצת מפלגות בהמשך שיפור היחסים. אף שדעת הקהל בקפריסין ויוון אוהדת באופן מסורתי את הצד הפלסטיני, קיימת הבנה לצרכים הביטחוניים של ישראל, וקפריסין ויוון נחשבות בין המדינות הידידותיות לישראל באיחוד האירופי. המדינות משתפות פעולה בקידום פרויקטים אנרגטיים, ובין היתר פועלות לקידום פרויקט חיבור רשתות החשמל בין המדינות באמצעות כבל תת ימי. לאורך מלחמת "חרבות ברזל" אתונה ולרנקה היו צומת תחבורתית חשובה ואמינה מבחינת היכולת של ישראלים לטוס ממנה ואליה ומשם ליעדים נוספים.
אתגרים ביטחוניים-פוליטיים שעשויים להשפיע על הייצוא מהמדינה בכלל
האתגר הביטחוני המשמעותי על יוון וקפריסין הוא האיום מצד טורקיה. זאת בין היתר לאור העובדה ששאלת איחודה מחדש של קפריסין עדיין לא פתורה והטורקים אף קוראים להפיכת החלוקה דה-פקטו של האי מאז 1974 לחלוקה רשמית. החשש בצד היווני הוא שגם אם תהיה הסכמה לפתרון של חלוקת האי, הרי שלא תהיה מדינה עצמאית של ממש בחלק הצפוני והאיום של פלישה טורקית גם לחלק הדרומי של האי יוותר. זאת אף שקפריסין חברה באיחוד האירופי מאז 2004, ולכן במקרה שטורקיה תתקוף את קפריסין, הרי שהיא תתקוף מדינה שהיא חלק מהאיחוד האירופי על כל המשמעויות שבכך.
בהקשר של יוון קיימות מחלוקות בין טורקיה ויוון על הגבולות הימיים בינהן בים האגאי ובים התיכון. אף שיש אפקט מרסן לכך שגם טורקיה וגם יוון חברות בנאט"ו וכן שמאז רעידת האדמה בטורקיה בפברואר 2023 מתקיים דיאלוג בין אנקרה ואתונה לגבי הסוגיות שבמחלוקת קיים חשש שמדינות אלו יגיעו לכדי עימות (למשל כמו שהיה במשבר 1995-6, ובשנת 2000). מאז הפלת משטר אסד בסוריה קיימת דאגה ביוון ובקפריסין מהאפשרות שייחתם הסכם לקביעת הגבולות הימיים בין סוריה וטורקיה אשר יקפח משמעותית את זכויותיה של קפריסין. מעבר לך, קיים פוטנציאל של זליגה של איומים מהמזרח התיכון לקפריסין ויוון, ובפרט שתי מדינות אלו צריכות להתמודד עם בעיית פליטים ושוהים בלתי חוקיים שמגיעים אליהן. הבעיה חריפה יותר בקפריסין שלה אוכלוסייה קטנה יותר. יוון מתמודדות עם ההשלכות המשמעותיות של גידול דמוגרפי שלילי, שהוחמר בעקבות הגירת צעירים שנבעה מהמשבר הכלכלי הקשה בעשור הקודם במדינה.
בזמני שגרה רמת הסיכונים לגבי יצוא מקפריסין ויוון לישראל היא נמוכה (ירוק). ב-2022 היקף היצוא הקפריסאי לישראל היה נמוך יחסית – כרבע מליארד דולר, והיקף היבוא מישראל, שרובו מהתעשייה הפטרוכימית היה גדול יותר (כ-720 מליון דולר מתוך 820 מליון). גם ביחסי הסחר בין ישראל ויוון, הסחר בתוצרי התעשייה הפטרוכימית היווה ב-2022 כ-60% מהיצוא מישראל ליוון וכשליש מהיבוא מיוון לישראל. היצוא היווני לישראל היה ב-2022 כ-940 מליון דולר והיבוא היווני מישראל היה 570 מליון. היחסים הטובים עם ישראל והקירבה הגאוגרפית תורמים לרמת סיכונים נמוכה ביחסי הסחר.
בזמן מלחמת חרבות ברזל, חרם הסחר שהכריזה טורקיה על ישראל במאי 2024 ככל הנראה הביא לפיתוח הסחר בין המדינות (ירוק), כאשר חלק מהמוצרים מטורקיה לישראל הגיעו דרך יוון.
איום מסוים נשקף מהיותן של מדינות אלו חלק מהאיחוד האירופי ולו יגיע האיחוד להסכמה על מגבלות סחר עם ישראל הדבר צפוי גם להשפיע על קפריסין ויוון. יחד עם זאת לאור הצורך בהשגת קונצנזוס לגבי החלטה כזו, הסיכויים אינם גבוהים. לכן, גם לאחר סיום המלחמה הסחר צפוי להמשיך ואף לצמוח (ירוק).
רמת הסיכון הנצפית
סיכונים סביבתיים
קפריסין, המדינה עם מצוקת המים הקשה ביותר באיחוד האירופי, חוותה שלושה חורפים יבשים רצופים. בינואר 2025, הזהיר שר החקלאות והסביבה כי 108 הסכרים הלאומיים מכילים רק רבע מקיבולתם המתוכננת. הממשלה מיהרה להפעיל ארבע תחנות התפלה ניידות וקידוחי חירום. האסטרטגיה הלאומית לעמידות לשינויי אקלים (NAS 2025) חוזה ירידה של 30% בהטענה השנתית של מי התהום עד שנות ה־2040, ומסווגת גידולים תלויי השקיה (כמו תירס) כ"נכסים בעלי סיכון גבוה". גם מודלים של מרכז המחקר המשותף של האיחוד (JRC) מצביעים על קפריסין כאחת מהמדינות שיתמודדו עם מגבלות זמינות מים החמורות ביותר עבור תירס עד 2050.
הטמפרטורה הממוצעת בקפריסין עלתה ב־0.25 מעלות צלזיוס לעשור מאז 1990. NAS צופה שמספר הימים החמים מאוד (מעל 40 °C) יוכפל עד 2040. בים, גל חום ימי בקיץ 2023 העלה את טמפרטורת פני הים ב־5.5 °C מעל הממוצע – לקטגוריית "קיצונית" סביב האי. תנאים אלה מקצרים את שלב מילוי הגרעין בתירס, מפחיתים חמצן בדגים וגורמים להתרבות מחוללי מחלות.
עלייה של כ־3 מ"מ לשנה בגובה פני הים לאורך החוף הדרומי גורמת לחדירת מליחות לאקוויפרים המשמשים להשקיה ומעלה את סיכון ההצפות הסוערות לחוות דגים ולמכוני הזנה קרובים לחוף.
האיגוד האירופי להגנת הצומח (EPPO) אישר את הופעתה הראשונה של עש התירס (Spodoptera frugiperda) בלימסול בתחילת 2023 – איתות לסיכון חדש בגידולי קיץ. בתחום הדיג, תכנית העבודה הלאומית לחקלאות ימית מציינת את ויבריו ופוטובקטריוזיס כתופעות מקושרות לטמפרטורות גבוהות בדגי דניס בכלובי ים.