דגים ממדגה ימי (קוד, הרינג, מקרל)

קיצוץ מכסות בקוד הארקטי. הוועדה המשותפת נורבגיה–רוסיה קיצצה בנובמבר 2024 את מכסת הקוד ל-2025 ל-340,000 טון – ירידה של 25% לעומת 2024, בגלל מים תחתונים חמים ודורות חלשים בשנים 2019–2021. המלצה לאפס מכסה בקפילן מצמצמת עוד יותר את בסיס המזון האקולוגי. יש לדרוש נתוני לוגבוק אלקטרוניים (ERS) מתועדים.

הרינג נורבגי מתרבה באביב. המעקב של IMR מראה כי מלאי הדגים עדיין בגבולות בטוחים, אך הדיווח על מצב האוקיינוס 2023–2024 מתעד תזוזה של אזורי הרבייה בצפון-מזרח בכ-80–120 ק"מ יחסית לשנות ה-80.

הסיכון לשיבושי ייבוא מנורבגיה הוא בינוני. הסיבה המרכזית לכך היא המשבר החריף שנוצר במערכת היחסים בין ישראל לנורבגיה במהלך המלחמה, שכלל צעדים קיצוניים שמעבר להצהרות דיפלומטיות רגילות: החזרת שגרירים, צמצום דרגי דיפלומטיה, ופעולות ישירות למניעת פעילות נורבגית בשטחים הפלסטיניים. גם אם הלחימה בעזה תסתיים, המערכת תמשיך להיות מתוחה – מאחר ולא מדובר רק באווירה אלא בהחלטות פורמליות שמקשות על חזרה מהירה ליחסים תקינים. יתרה מכך, סיום קרבות לא בהכרח יביא לסיום אווירת המלחמה והעימות המשפטי בזירה הבינלאומית.

במקרה הנורבגי נוצרה אינרציה של נתק שתדרוש מאמץ אקטיבי רב לשבירה – אינרציה לבדה לא תספיק. הסנטימנט בציבור ובמערכת הפוליטית הנורבגית כלפי ישראל עבר הסלמה, ולא ברור כמה מהר ואיך ניתן יהיה לשקם אמון. מכאן, שעד להבהרות מדיניות חדשות או לממשלות חדשות בשתי המדינות, רמת הסיכון הכללית תישאר גבוהה יותר מהרגיל.

רמת הסיכון הנצפית

שר הסביבה של נורבגיה, אנדראס ביילנד אריקסן, הודיע כי לא ייאסר גידול סלמון במערכות כלובים פתוחים בים, למרות שהכיר בכך שמדובר ב"איום קיומי" על אוכלוסיית הסלמון האטלנטי הבר (Wild Atlantic Salmon). אוכלוסיית הסלמון הברי צנחה ממעל מיליון פרטים בשנות ה-80 לכ-500 אלף בלבד כיום, בעיקר בשל שינויי אקלים, בריחת דגי גידול והתפשטות טפילי כינת הסלמון. במקום לאסור את החקלאות הימית, אריקסן מדגיש את הצורך בצמצום זיהום הסביבה לרמות "מקובלות" שמערכות אקולוגיות יכולות לעמוד בהן, ואף מציין כי באזורים מסוימים הרמה צריכה להיות אפסית. בתגובה לכך, סוכנות הסביבה הנורווגית הציעה עונת דיג מוגבלת במיוחד באזורים שנפגעו בצורה חמורה, כחלק ממאמץ לאזן בין ייצור מזון לבין שימור המערכות האקולוגיות.

התממשות הסיכונים בפועל:

חום עונתי ואצות מזיקות. בפריחת האצות במאי 2019 מסוג Chrysochromulina leadbeateri, מחוזות נורדלנד וטרומס איבדו כ-14,000 טון סלמון – האירוע החמור ביותר בתולדות החקלאות הימית הנורבגית. כיום ה-IMR מספק תחזיות בזמן אמת לפריחות כאלה, ורשות הדיג מחייבת ניטור חמצן ועכירות בכל כלוב חדש. אף על פי כן, עדיין מסווגים כ-15% מהביומסה כ"רגישים סביבתית" בכל קיץ.
כיני ים ומגבלות טיפול. שכבות פני הים החמות מגבירות את התרבות כיני הים (Lepeophtheirus salmonis); מדידות חודשיות של IMR מראות הכפלה במספר הכינים לדג בדרום נורבגיה מאז 2012. הכמות המרבית המותרת בכל אתר (MAB) מקושרת כיום ל"מודל הרמזור" – אתרים באזורים אדומים מחויבים לקצץ תפוקה ב-6–12%. השימוש בפרוקסיד מימן ואזמתיפוס מוגבל על ידי הרגולטור, מה שמוביל לעידוד שימוש בדגים נקאים ובטיפול תרמי.
בריחות והשפעות גנטיות. סופות חורף חזקות גרמו ל-345,000 בריחות ב-2023 – עלייה של 27% מהשנה הקודמת. בשל כך נדרשים כעת רשתות כפולות, כלובים סגורים למחצה, או העברה לאתרים תת-ימיים. צעדים אלה מקטינים אך אינם מבטלים סיכוני חום וסערה. יבואנים ישראלים צריכים לדרוש דוחות כינים (Lusedata), התרעות על אצות, ואישורים לפעולה באזור צהוב או ירוק לפי מודל הרמזור.

סלמון אטלנטי (כלובי ים + מערכות RAS מתקדמות)

דו"ח הסיכון על חקלאות ימית בנורבגיה לשנת 2025, שפורסם על ידי המכון למחקר ימי (HI) מציג שורה של סיכונים משמעותיים העומדים בפני תעשיית גידול הסלמון במדינה, הן מבחינת קיימות סביבתית והן מבחינת רווחת בעלי החיים. אחד הנושאים המרכזיים שמודגש בדו"ח הוא תנאי הרווחה הירודים של סלמון גידול וסלמון גשום (rainbow trout), הנחשפים לרמות גבוהות של מתח, מחלות וצפיפות יתר בתוך כלובי הגידול. תנאים אלה גורמים להיחלשות המערכת החיסונית של הדגים, לעלייה בפגיעות למחלות ולירידה בשיעורי ההישרדות.

בנוסף, הדו"ח מדגיש את התמותה הגבוהה בקרב דגיגי סלמון צעירים (post-smolt) בעת נדידתם לים, בעיקר כתוצאה מהידבקות בכינת הסלמון (Lepeophtheirus salmonis), טפיל ימי הנפוץ בחוות הדגים הצפופות. בעיה זו מתפשטת גם לדגים הבריים ומחמירה את הירידה באוכלוסיות הסלמון והטרוטה. ניסיונות להילחם בכיני הסלמון באמצעות טיפולים כימיים מעוררים דאגה נוספת, בשל סכנת זיהום סביבתי ופיתוח עמידות של הטפילים לחומרים הכימיים.

הד״ח מתריע על הסיכון החמור של בריחת דגים מגידול, אשר מובילה לערבוב גנטי בין סלמון מגידול לסלמון ברי. ערבוב זה גורם לשינויים גנטיים שמפחיתים את החוסן והיכולת להסתגל של אוכלוסיות הבר, ומסכן את השרידות שלהן בטווח הארוך, במיוחד לנוכח חשיפתן למחלות ולטפילים שמקורם בחוות. נושא מרכזי נוסף הוא הזיהום התזונתי במים החופיים, הנגרם מפסולת אורגנית כמו מזון שלא נאכל וצואת דגים, שמצטברת סביב החוות. פסולת זו מעודדת תהליכי אוטרופיקציה, מובילה לדלדול רמות החמצן במים, ומעודדת פריחות אצות רעילות, אשר פוגעות קשות במערכות אקולוגיות ימיות וגורמות לאובדן מגוון ביולוגי.

בנוסף לכל אלה, הדו"ח מתריע על ההשפעות האקולוגיות השליליות של חקלאות ימית אינטנסיבית, כגון זיהום הקרקעית מתחת לחוות הדגים בעקבות הצטברות פסולת ושימוש בכימיקלים למניעת התרבות אצות ושבלולים. מזהמים אלה פוגעים בבריאות המערכות האקולוגיות בקרקעית הים ומפחיתים את איכות בתי הגידול הימיים. הדו"ח מדגיש את הצורך בשיפור אמצעי הבטיחות הביולוגית ובהחמרת הרגולציה במטרה לצמצם את הנזקים. לבסוף, מצוין כי השימוש בדגי ניקוי, המובאים מהטבע כדי להילחם בכיני הסלמון, עלול לחשוף את הסביבה הימית למחלות חדשות ולפגוע ביציבות האקולוגית של אזורים חופיים רגישים.

אתגרים ביטחוניים-פוליטיים שעשויים להשפיע על הייצוא מהמדינה בכלל

נורבגיה נחשבת מדינה יציבה מאוד – גם ברמת ממשל וגם מבחינת חברה אזרחית – והיא מדורגת בעקביות בין המדינות העשירות והמסודרות ביותר בעולם. חילופי שלטון מתרחשים בצורה דמוקרטית וחלקה, והסיכון לבעיות משטריות כגון הפיכות או מהפכות זניח מאוד. מבחינה זו, רמת הוודאות בנוגע להמשכיות הסכמים ומדיניות היא גבוהה. עם זאת, יש לזכור שנורבגיה ממוקמת באזור רגיש מבחינה גיאו־פוליטית: היא קרובה לרוסיה בגבול הצפוני, ובעשור האחרון החלה להחזיק מבט אסטרטגי מתגבר אל עבר הקוטב הצפוני, זירה שמתפתחת במהירות כתחום תחרות גלובלית, בעיקר מול רוסיה וסין.

במישור הביטחוני והבינלאומי, נורבגיה היא אחת החברות הוותיקות והמרכזיות בנאט"ו (הצטרפה ב־1949), ותופסת עמדה ברורה כחלק מהמערב הקלאסי, גם אל מול החיכוכים הגוברים מול רוסיה בעקבות הפלישה לאוקראינה. בניגוד לשבדיה ולפינלנד, שהצטרפו לנאט"ו רק לאחרונה, נורבגיה מהווה שחקן ותיק ומבוסס בברית – מה שמחזק את מעמדה במערך ההגנה הצפוני וממקם אותה בצד האחיד יחסית של הסכסוכים האזוריים. במובן זה, היא חלק בלתי נפרד מהקו הקשוח של נאט"ו כלפי רוסיה, במיוחד באזורים הארקטיים.

ניתוח סיכונים לפי סחורה ומענה מדיניות

יחסי נורבגיה וישראל

נורבגיה נחשבת כיום לאחת המדינות העוינות ביותר כלפי ישראל בזירה האירופית. בשנים האחרונות חלה הרעה ברורה ביחסים בין שתי המדינות: נורבגיה החזירה את השגריר שלה מישראל, וממלאת תפקיד פעיל במאמצים בינלאומיים נגד ישראל, הן באו״ם והן בזירות משפטיות אחרות. ישראל מצידה פועלת באופן מאומץ להגיב על עמדות אלו.

יחד עם זאת, חשוב להבחין: בניגוד למדינות החברות באיחוד האירופי, לנורבגיה יש מרחב פעולה עצמאי יותר בסוגיות סחר, שכן היא אינה חלק רשמי מהאיחוד אלא מהאזור הכלכלי האירופי (EEA). כלומר, לנורבגיה יש חופש יחסי לעצב מדיניות סחר נפרדת, גם אם המדיניות הפוליטית שלה כיום אינה ידידותית. למרות העוינות הפוליטית, לא נראה בטווח הקצר איום של חרם סחר רשמי. כמו כן, המקום של ישראל בשיח הפנימי הנורבגי הולך ודועך – הוא כבר אינו נושא מרכזי כמו בעבר, כך שהשפעתו הישירה על החלטות כלכליות פוחתת עם הזמן.

סיכונים גאופוליטיים

פירוט סיכונים

נורבגיה

סיכונים סביבתיים

הימים בצפון נורבגיה מתחממים בקצב מהיר יותר מהממוצע הגלובלי. דוח האקלים הלאומי של נורבגיה לשנת 2025 צופה התחממות של +0.7–1.9 °C בים הנורבגי והברנץ עד 2050, וכן פי שלושה יותר ימי גלי חום ימיים (הפרשים של ≥2 °C מהממוצע) לעומת תקופת הבסיס 1991–2020. במקביל, דוח המכון לחקר הים (IMR) לשנת 2024 מאשר כי גיוס הדור הבא של קוד הארקטי המזרחי (Barents Sea cod) רגיש לגלי חום כאלה ולהתרחבות אזורי החמצן הנמוך על המדף היבשתי. מגמות אלו מהוות את הרקע לסיכונים הספציפיים לכל מוצר.