פירוט סיכונים
רוסיה ואוקראינה
סיכונים גאופוליטיים
המציאות הפוליטית המורכבת מוסיפה שכבות של אי־ודאות: ממשל טראמפ עשוי לשנות את כל מערך הבריתות והעדיפויות, ועשוי לדרוש מישראל לקדם סחר עם רוסיה על חשבון אוקראינה – או להפך, במקרה של הסלמה. במקביל, אירופה עצמה מפולגת: מדינות כמו פולין תומכות באוקראינה, בעוד הונגריה וסלובקיה נוקטות קו פרו־רוסי. כל החלטה ישראלית בתחום הסחר תהפוך בהכרח לעמדה מדינית. בתוך כך, ברור שהיכולת לתכנן קדימה בתחום ייבוא המזון ממזרח אירופה הפכה למשימה מסובכת להפליא – שבה כל רכיב תלוי בהתפתחויות בזירה הבינלאומית ולא בשליטת ישראל.
במקביל, קיימת אפשרות ריאלית לפעולה הפוכה – של ניתוק מיידי או השעיית ייצוא מזון לישראל. תקדים טורקיה ממחיש כיצד החלטה פוליטית עלולה להוביל לאמברגו מיידי, גם במחיר של מחסור פנימי – כפי שקרה כאשר טורקיה הפילה מטוס רוסי ורוסיה חדלה לקנות ירקות מטורקיה. מצב דומה, עם סבירות של כ-10–20 אחוז לפי ההערכה, עלול להתפתח אם פוטין יזהה שיתוף פעולה ישראלי עם תעשיות ביטחוניות המספקות רכיבים לצבאות אירופה, שמסייעים לאוקראינה. גם במקרה של הפסקת אש יזומה בתמיכת טראמפ – אם תוביל לעלייה במעורבות הישראלית בשיקום הצבא האוקראיני – הדבר עלול להוביל לתגובה כלכלית רוסית ישירה. תרחיש כזה יפגע לא רק באספקת חיטה, אלא גם במחירי המזון בישראל, משום שתחליפים – אם יהיו זמינים – יגיעו במחיר גבוה יותר. בסופו של דבר, ישראל מוצאת עצמה כגורם קטן במערכה עולמית רחבה – מושפעת הרבה יותר משהיא משפיעה.
יחסי רוסיה וישראל
המלחמה המתמשכת בין רוסיה לאוקראינה יצרה מציאות בלתי צפויה עבור שרשראות האספקה העולמיות –ובפרט עבור ישראל, שתלויה בשתיהן כיצואניות מרכזיות של חיטה, תירס ושמן חמניות. למרות הקרבות, שתי המדינות ממשיכות לייצר ולייצא, אך תחת מגבלות לוגיסטיות גוברות. תקיפות רוסיות שיטתיות על תשתיות אנרגיה באוקראינה – כמו תחנות כוח, משאבות מים ומערכות חשמל – פוגעות ישירות ביכולת להפעיל את המערך החקלאי ולעמוד בלוחות זמנים של ייצוא. רוסיה, מצידה, ממנפת את הייצוא החקלאי כאמצעי לחץ גיאו־פוליטי, במיוחד בזירות כמו סוריה, שבהן היא מתחרה באוקראינים גם בתחום האספקה.
מאז פרוץ המלחמה באוקראינה ב-2022, כל מערכת היחסים בין רוסיה לישראל – כמו רבות ממערכות היחסים הבינלאומיות של מוסקבה – נבחנת דרך פריזמה אחת מרכזית: המאבק הגיאו-אסטרטגי באירופה. כל מהלך, כל החלטה, וכל מדינה – נבחנים בעיני הקרמלין לפי תרומתם או נזקם למאבק זה. ישראל, שבעבר נתפסה כשותפה בעלת ערך עקיף למוסקבה, מוצבת כעת בתוך המשולש המורכב של רוסיה-ישראל-אוקראינה, ומתמודדת עם דימוי של שחקן משתנה, במיוחד לאחר 7 באוקטובר – אז חיזקה רוסיה את עמדתה בציר ההתנגדות לצד איראן, ואף חתמה עמה על הסכם אסטרטגי כולל. במציאות זו, כל מהלך דיפלומטי או כלכלי – כולל ייצוא חיטה – אינו תוצאה של שיקולים כלכליים בלבד, אלא נגזרת של מדיניות ביטחונית ואזורית רחבה יותר. רוסיה, המתמודדת עם סנקציות גוברות, עלולה דווקא לבחור להדגים את עוצמתה באמצעות המשך ייצוא – כולל לישראל – כדי להראות שלמרות הכול, היא שולטת בשווקי המזון. אך זה אינו תרחיש ודאי.
לישראל, כתוצאה מכך, עומדות שתי אופציות אסטרטגיות: מצד אחד, המשך תלות ביצוא רוסי שעלול להיות לא יציב ולהיפגע מסנקציות או מהחלטות פוליטיות פתאומיות. מצד שני, מעבר הדרגתי לייבוא מוגבר מאוקראינה, שבשל התשתית הדמוקרטית והחקלאית החופשית שלה, מציעה גמישות ואמינות, אך במחיר כלכלי גבוה יותר ובתלות בלוגיסטיקה ימית דרך הים השחור – שכיום נשלטת במידה רבה על ידי החלטות טורקיות. במצב עניינים זה, תחזיות לטווח קצר (עד סוף 2025) עשויות להצביע על יציבות חלקית בלבד, והחלטות אסטרטגיות יצטרכו להיבנות על גיוון מקורות, פיזור סיכונים, והתאמה למגמות משתנות – הן בתחום הגיאו־פוליטי והן באקלים החקלאי והסביבתי.
בתרחיש של הפסקת אש באוקראינה, גם אם פוטין יצליח להציג זאת כניצחון אסטרטגי של רוסיה, הסרת הסנקציות המערביות אינה ודאית – במיוחד מצד אירופה, שעלולה להקשות בתגובה לדרישות להקלות כלכליות. פוטין ימשיך ככל הנראה במדיניותו הריכוזית וההלאמות, שהפכו לעוגן אידאולוגי-כלכלי של המשטר, במיוחד על רקע הצלחתה היחסית של "כלכלת המלחמה" לשרוד את הלחצים המערביים. כך, גם ביום שאחרי הלחימה, לא נראה שינוי משמעותי בכיוון הכלכלי של רוסיה, אלא להפך – המשטר צפוי להעמיק את ההתכנסות הפנימית, את הבעלות הממשלתית על משאבים, ואת הדיכוי החברתי-תרבותי, תוך חיזוק חוקים שמרניים ופטריארכליים. אפילו תרחיש של חילופי שלטון לא בהכרח יביא להיפוך מגמות, שכן המנגנון הביורוקרטי־ביטחוני במדינה מושרש מדי ומונה עשרות מיליוני רוסים הנהנים מקיומו.
לעומת זאת, אוקראינה תעמוד בפני אתגר אחר – מעבר מהישרדות לשיקום. מיד עם הפסקת הלחימה, תעלה דרישה פנימית לקיים בחירות, מאחר שכהונתו של הנשיא זלנסקי הסתיימה למעשה במהלך הלחימה, אך נדחתה מתוקף מצב החירום. מי שינהיג את המדינה בהמשך – טרם ידוע. בכל תרחיש, צפויה אוקראינה לקבל סיוע נרחב מהאיחוד האירופי, הן בתחום החקלאות והן בהקמה מחדש של תשתיות. הניסיון של אוקראינה להפוך לאחת הספקיות הגדולות של עופות באירופה, גם במהלך המלחמה, מצביע על החוסן הכלכלי של סקטור החקלאות שלה, ומעיד על פוטנציאל אדיר לצמיחה. שילוב של קרקעות פוריות, תמריצים טכנולוגיים, וסיוע חוץ־אירופי צפוי למצב את אוקראינה כשחקנית מרכזית בתחום המזון והדשנים באירופה ביום שאחרי.
אתגרים ביטחוניים-פוליטיים שעשויים להשפיע על הייצוא מהמדינה בכלל
המעבר של רוסיה לכלכלת מלחמה מלוּוה בשינויים עמוקים במבנה הכלכלה, בסדרי העדיפויות הלאומיים ובאופן שבו המדינה שולטת במשאבים. מגזרים שלמים עוברים השתלטות, בין אם בהלאמה מלאה ובין אם בניהול אגרסיבי במסווה של בעלות פרטית, תוך שהמדינה מכתיבה לבעלים כל פרט ופרט – תחת איום ברור של הלאמה במקרה של חריגה מהקו הרשמי. המטבע הרוסי (הרובל) נחלש משמעותית, יתרות המט"ח התרוקנו, ואמצעי תשלום מקובלים כמו SWIFT אינם זמינים לרוסיה, מה שמעורר סימני שאלה גם בנוגע ליכולת של ישראל לשלם על סחורות כדוגמת חיטה – בין אם דרך הסכמי ברטר או בנקאות עקיפה. לאור מגבלות הסנקציות, וכל עוד רוסיה משויכת צירית לאיראן, סוריה וצפון קוריאה, היבטים גיאו־פוליטיים עלולים להאפיל על שיקולי יעילות כלכלית טהורים.
במקביל, המחסור בעובדים מקצועיים ברוסיה – מהנדסים, מסגרים, רתכים – מחריף. השלטון הרוסי מנסה לגייס עובדים זרים ממדינות מרכז אסיה, אפריקה ואף לצרף קטינים למפעלים צבאיים במסווה של הכשרה מקצועית. תחקירים עיתונאיים הצביעו על תנאי עבודה קשים ואף ניצול של נשים אפריקאיות צעירות שהובאו לעבוד בייצור תעשייתי – תמונה עגומה שמעידה על רמת הדחיפות והלחץ במערכת הכלכלית של הקרמלין. כל אלה מצביעים על כך שגם אם רוסיה מסוגלת לייצר כמויות גדולות של תוצרת חקלאית – הרי שמדובר ביכולת שמסתמכת על מנגנונים בלתי יציבים ובלתי מוסריים, ושתלויה בקצב התעצמות הסנקציות וביכולת המדינה להחזיק מעמד כלכלית.
מנגד, באוקראינה, למרות ההרס מהמלחמה, המערכת החקלאית מראה סימני חוסן מרשימים. עיבוד האדמות נמשך במקומות שלא נפגעו, והיצוא החקלאי – במיוחד של שמן חמניות, תירס וחיטה – ממשיך לזרום ככל שתנאי השינוע מאפשרים זאת. החקלאות האוקראינית נשענת בעיקר על גורמים פרטיים, חברות מקומיות ובינלאומיות וענף SME פעיל, והמדינה אינה מנהלת באופן ריכוזי את מערכות הייצור. כאשר תושג הפסקת אש, צפויה חזרה מהירה לשגרה חקלאית, במיוחד אם האיחוד האירופי יספק סיוע בהיקף רחב, כפי שמסתמן. כבר כיום אוקראינה הפכה לאחת מספקיות העוף המרכזיות באירופה, ומקורות כגון אזור חרסון – שם נפגעה התשתית בעקבות פיצוץ הסכר – צפויים לעבור שיקום מואץ.
רמת הסיכון הנצפית
לטווח הארוך, קשה לבנות תמונת מצב יציבה בנוגע לשרשראות האספקה החקלאיות מרוסיה ואוקראינה. תרחישים אפשריים כמו הטלת סנקציות חדשות על ציוד חקלאי – למשל, על חלקי חילוף למותגים מערביים כמו John Deere , שמשמשים גם באוקראינה וגם ברוסיה – עלולים לשתק את יכולת התחזוקה והתפעול של ציוד חיוני. בעוד שאוקראינה צפויה לקבל תמיכה טכנית ופיננסית מהמערב, רוסיה עשויה להיתקל במחסומים נוקשים יותר. המדיניות של ממשל טראמפ עלולה לשנות כיוון אסטרטגי ולהשפיע דרמטית על הנגישות לציוד ולשירותים חיוניים בשתי המדינות. לאור זאת, ישראל נדרשת לתכנן מדיניות גמישה, הכוללת הערכת סיכונים ודינמיקה של סנקציות כמרכיב קבוע בשיקולי אספקה.
בטווח הקצר – כלומר עד אמצע או סוף 2025 – ניתן להעריך באופן מבוקר יותר את מצב הגידולים. מדובר במחזור חקלאי שנתי, כך שאם לא נזרעה חיטה באביב, לא יהיה מה לקצור בסתיו. עונות הזריעה והקציר הן קריטיות במיוחד באזורי הגידול שבין מרכז אוקראינה למערב רוסיה – אזורים הסובלים ישירות מהפצצות הדדיות, ובחלקם אף חדלו לפעול חקלאית בשל כיבוש, הרס תשתיות ונטישה של תושבים. גם אם ניתן כיום לקבל "צילום מצב" של תנאי השטח, יש להיזהר מלבנות עליו תחזית רב־שנתית – כיוון שכל שינוי בשטח הקרקע המעובדת, בתשתיות המים והחשמל או במצב הפוליטי־ביטחוני, עלול להביא לשיבוש בשרשרת האספקה בתוך חודשים ספורים בלבד. במצב זה, נדרשת לישראל מדיניות רכש זריזה ואינטגרטיבית, תוך גיוון מקורות והתאמת ההערכות לשינויים עונתיים וטכנולוגיים.
רוסיה – רמת הסיכון בטווח הקצר־בינוני (עד שנתיים קדימה) נחשבת יחסית נמוכה עד בינונית. מצד אחד, רוסיה תלויה ביצוא חקלאי כמקור למטבע זר, במיוחד נוכח הסנקציות שהוטלו על מגזרים אחרים. מכירת חיטה לישראל, לפיכך, עשויה להימשך גם בנסיבות של מתיחות מדינית – אפילו לשם הפגנת שליטה בשוק. עם זאת, לאחר ה־7 באוקטובר, מדיניות הקרמלין נטתה בבירור לקראת הציר האיראני־צפון־קוריאני, וישראל נתפסת כחלק בלתי נפרד מהמערב. בנוסף, ברוסיה, גם יחסים תקינים עשויים להתהפך בן לילה – כפי שקרה ביחסים עם טורקיה בעבר – והחלטה פוליטית יכולה להוביל ל"עונש" סלקטיבי על שותפות סחר, כולל ישראל. לכן, למרות רציפות אספקה בטווח הקצר, קיים סיכון של כ־20% לפגיעה פתאומית – בין אם מסיבות גיאופוליטיות, או בעקבות החלטה אסטרטגית לפגוע בשרשראות ייצוא רגישות לישראל.
אוקראינה – בהערכת רמת הסיכון לשיבושים בייבוא תוצרת חקלאית מאוקראינה לישראל, ניתן לקבוע כי הסיכון נמוך יחסית, אם כי אינו אפסי. מוקד הסיכון המרכזי הוא לוגיסטי – אוקראינה אמנם מצליחה להמשיך לייצא תוצרת חקלאית כגון שמן חמניות, חיטה ותירס, אך נתיב הייצוא העיקרי תלוי במעבר דרך הים השחור והדרדנלים הנשלטים על ידי טורקיה ומאויימים על ידי רוסיה. חסימת נתיב זה, אם על ידי החמרה במצב הביטחוני בים השחור או שינוי במדיניות הטורקית, תיאלץ את אוקראינה להעביר סחורות נוספות דרך היבשה – בעיקר ברכבות דרך פולין – תהליך יקר ומורכב יותר. בנוסף, תשתיות החקלאות האוקראינית נפגעות לעיתים תכופות מהפצצות רוסיות, בעיקר במזרח המדינה, מה שמוסיף ממד של אי־ודאות.
עם זאת, ישנם יתרונות מבניים משמעותיים בייבוא מאוקראינה לעומת רוסיה: החקלאות האוקראינית מבוססת על שוק חופשי ומשקים פרטיים, ואינה נתונה לשליטה ממשלתית ישירה, מה שמקטין את הסיכון להחלטות שלטוניות פתאומיות שיחסמו ייצוא. גם בעיצומה של המלחמה, הענף החקלאי האוקראיני מצליח להתאושש, בין היתר הודות לסיוע טכנולוגי ולוגיסטי ממדינות המערב. לאור זאת, בטווח הקצר והבינוני, מצב הייבוא מאוקראינה מדורג ברמזור ירוק עם נטייה זהירה לכיוון צהוב – תלוי בהתפתחויות חיצוניות כמו יציבות המעברים הימיים, אי־הסלמה אזורית, והמשך התמיכה האירופית בתשתיות התחבורה והחקלאות האוקראינית.
סיכונים סביבתיים
זיהום, שחיקת והמלחת קרקעות
ההערכה הנוכחית של זיהום קרקע במתכות כבדות (HM) ברוסיה, בהתבסס על פרסומים מדעיים ודיווחים של סוכנויות סביבתיות, מציגה תמונה מעורבת. אף שלא נרשם זיהום קרקע חדש בקרבת מרכזים תעשייתיים גדולים מאז 2007 בעקבות ירידה בפליטות, זיהום העבר נותר גבוה, משום שהקרקעות שומרות על מתכות שהצטברו לאורך זמן. באזורים עירוניים ופרבריים נצפתה ירידה ברמות העופרת (Pb) במקומות שבהם יושמו פעולות לשיקום הקרקע. סקר כלל-ארצי שנערך בשנים 2008–2017 מצא כי 1.7% מהשטחים שנבדקו סווגו כ"מסוכנים", 9.1% כ"בעלי סיכון מתון", ו-89.2% כ"מותרים" בהתאם לסטנדרטים הממשלתיים. בקרקעות חקלאיות, רמות הממוצע של מתכות כבדות ניידות (נחושת, אבץ, קדמיום, עופרת, ניקל, כרום, כספית) נותרו מתחת לספים המותרים ומציגות מגמת ירידה, כאשר רק אחוז קטן מהקרקעות הראויות לעיבוד חורגות מרמות זיהום קריטיות. עם זאת, יש צורך בהרחבת מערך הניטור, בהאחדת מדדי הזיהום, ובהתאמת תקני רגולציה ייעודיים לפי סוגי שימוש בקרקע, על מנת לשפר את ההערכה והניהול הכוללים של זיהום הקרקע ברחבי רוסיה.
שחיקת הקרקעות ברוסיה, ובפרט סחיפת קרקע, מהווה איום משמעותי על הפריון החקלאי. יותר מ-50% מהקרקעות החקלאיות של רוסיה — ובעיקר אזורי הקרקע השחורה הפוריים (צ'רנוזיום) — מושפעים מתהליכי סחיפה, הן כתוצאה ממים והן מרוחות. בתקופה הסובייטית (שנות ה-50 עד שנות ה-80), חלה ירידה של 30–60% בפוריות הקרקע החקלאית, אך ורק כתוצאה מסחיפת מים. ההערכות הן כי ההפסדים השנתיים הממוצעים של קרקע בעיבוד עמדו על כ-0.56 מיליארד טון, והם תרמו משמעותית לזיהום הנהרות בכך שהעבירו 80–90% מהפוספור, החנקן ושיירי חומרי ההדברה מהקרקעות החקלאיות. ערוצים (Gullies), שמקורם ברובם בפעילות אנושית, תופסים מיליוני דונמים ומהווים צורת הידרדרות קרקע מרכזית.
עם זאת, מאז שנות ה-90, נטישת קרקעות נרחבת בעקבות המשבר הכלכלי הובילה להתחדשות טבעית של צמחייה, במיוחד באזורים בוראליים ובאזורי יער-סטפה, מה שהביא להפחתה בשיעורי הסחיפה ולשיקום מסוים של הקרקעות. למרות מגמות חיוביות אלו, תהליכי הסחיפה ממשיכים להתפתח בכיוונים שונים ברחבי המדינה: אזורים דרומיים ואזורי סטפה ממשיכים לסבול מהגברת סחיפת קרקע, כתוצאה מסופות גשם עזות ולחצים מתמשכים על הקרקע.
ניטור לאומי סדיר של סחיפת קרקע הופסק במידה רבה מאז תחילת שנות ה-90, דבר שמקשה על הערכה מקיפה של המצב העכשווי. מאמצים עתידיים להשגת ניטרליות הידרדרות קרקע (LDN) ידרשו הערכות מקומיות מפורטות, שימוש נרחב בטכנולוגיות חישה מרחוק, והתערבויות ממוקדות לייצוב קרקעות חקלאיות הנתונות לסיכון.
ברוסיה, כ-9% מהקרקעות החקלאיות — כ-16.3 מיליון דונם — מושפעות ממליחות. מתוך שטח זה, כ-11.4 מיליון דונם, שהם כ-70%, מסווגים כבעלי מליחות קלה עד בינונית. קרקעות מלוחות מרוכזות בעיקר באזורי הדרום של רוסיה, שהינם גם האזורים החקלאיים המרכזיים של המדינה, ובהם מצוי החלק הגדול ביותר של שטחי העיבוד החקלאי.
סיכונים סביבתיים ברוסיה
שינויי האקלים
שינוי האקלים צפוי להשפיע על החקלאות הרוסית באופן מורכב ולא אחיד. אף על פי שהתחממות הטמפרטורות צפויה להאריך את עונות הגידול ולפתוח אזורים צפוניים לעיבוד חקלאי, היתרונות הללו צפויים להתקזז בשל תנודתיות מוגברת במזג האוויר, בצורות תכופות יותר, התפשטות מזיקים ומחלות, ואתגרי התאמת הקרקעות לגידולים. גידולים האופייניים לאקלים חמים, כגון כותנה, גפנים והדרים, עשויים להתרחב צפונה לאזורים כמו הקווקז הצפוני ואזור הוולגה, אך לא כל האזורים יצליחו להסתגל בקלות; חלק מהאזורים החקלאיים המסורתיים עלולים להפוך לבלתי בני-קיימא. חשוב לציין כי אף שהאזורים האקלימיים יזוזו צפונה, אזורי הקרקעות השחורות הפוריות (צ'רנוזיום) יישארו במקומם, דבר שצפוי להוביל לירידות בתפוקה אם ייאלצו לעבור גידולים לקרקעות עניות יותר. במקביל, אזורי הליבה החקלאיים בדרום — כולל מחוזות בלגורוד, וורונז', קורסק ואזורים אחרים של אדמות הצ'רנוזיום — צפויים לסבול ממחסור גובר במים, שידרוש הרחבת מערכות ההשקיה, שימוש מוגבר בדשנים וכימיקלים, והשקעות בתשתיות. בטווח הארוך, ייתכן שרוסיה תידרש לארגן מחדש את כלכלת החקלאות שלה צפונה, תהליך שעלול להפר את המערכות החברתיות-כפריות הקיימות.
התגובות לשינויי האקלים באזורים הכפריים של רוסיה צפויות להיות מגוונות מאוד. בדרום, שם החקלאות נותרה תוססת והכלכלות המקומיות דינמיות יותר, הלחצים האקלימיים הגוברים צפויים לעודד הגירה לערים ולדרוש סיוע ממשלתי מוגבר, במיוחד בהשקעות בתשתיות מים והשקיה. סכסוכים על משאבים עלולים להפוך לנפוצים יותר. לעומת זאת, החוות המזדקנות והפחות פרודוקטיביות במרכז ובצפון-מערב רוסיה האירופית — המאוכלסות בעיקר על ידי אוכלוסייה מבוגרת — צפויות להידרדר בשקט, שכן גם האוכלוסייה המקומית וגם המדינה כנראה לא ישקיעו רבות באזורים חקלאיים שוליים אלו. בסך הכול, האזורים הכפריים צפויים לשאת בנטל העיקרי של השפעות שינוי האקלים: שיבוש חקלאי, הפרעות בתחבורה, החמרה במצבי בריאות עקב התפשטות מחלות ושיטפונות, והידרדרות בביטחון התזונתי. עם זאת, ייתכן שתושבי הכפר יהיו עמידים יותר מהאוכלוסייה העירונית, תוך הישענות על מקורות מזון מסורתיים, שיטות בריאות לא פורמליות, ורשתות חברתיות חזקות.
מעבר לחקלאות, המערכות האקולוגיות של רוסיה כבר נמצאות תחת לחץ משינויי האקלים. הפשרת הקרחונים התת-קרקעיים (פרמה-פרוסט), שריפות יער תכופות יותר, שיטפונות והגירה של מינים משנים את פני הנוף ברחבי המדינה. מערכות אקולוגיות כמו הטייגה התת-ארקטית מתפשטות צפונה אל אזורי טונדרה לשעבר, עם השלכות מעורבות: מצד אחד, שיפור במגוון הביולוגי, אך מצד שני, תחרות חדשה שמאיימת על מינים מקומיים ועלולה להוביל להכחדות. שינויים סביבתיים אלו קריטיים במיוחד עבור קהילות ילידיות התלויות ביציבות אקולוגית להישרדותן. שינויי האקלים ישפיעו גם על סביבות מים: ירידת מפלסי מים באגמים ובים הכספי מאיימת על אוכלוסיות הדגים, כולל מינים מסחריים חשובים כגון החידקן. במקביל, חורפים מתונים יותר מאפשרים למזיקים ולחרקים נושאי מחלות להתפשט צפונה, מה שמוביל להופעת מחלות שבעבר היו מוגבלות לאזורים חמים יותר.
ניהול משק המים יהווה את אחד האתגרים הגדולים ביותר של רוסיה בהקשר לשינויי אקלים. למרות שסך אספקת המים הארצית צפויה לגדול, השיפור יתרחש באופן לא אחיד — וייטיב עם אזורים דלילי אוכלוסין כמו סיביר, בעוד הדרום והמערב — בהם מרוכזים אזורים חקלאיים מרכזיים וריכוזי אוכלוסייה — יעמדו בפני מחסור הולך וגדל. חוסר איזון זה מעלה מחדש את העניין בפרויקטים רחבי היקף לחלוקת מים מחדש, כגון הסטת זרימות נהרות צפוניים כמו הוולגה לעבר האזורים היבשים בדרום. למרות שסביר שהחלומות הסובייטיים על היפוך נהרות סיביר לא יתממשו במלואם, תכניות העברת נהרות צנועות יותר, לצד הקמת מאגרים, סכרים וצינורות מים, יהיו חיוניות. עם זאת, השקעות תשתיתיות מסיביות אלו יתחרו על משאבים מוגבלים מול צרכים דחופים אחרים, בראשם מגזר האנרגיה של רוסיה. הצלחתם או כישלונם של המאמצים הללו יעצבו באופן משמעותי את יכולתה של רוסיה להסתגל למציאות האקלימית החדשה שלה.
תירס
תירס לגרעינים, המרוכז בקרסנודר ובאזור האדמה השחורה המרכזית, משקף את פגיעות החיטה לחום ומתמודד עם לחץ ביוטי גובר. זחל הכותנה (Helicoverpa armigera) גרם לנזק של עד 40–60% בשדות במחוזות הדרומיים ב־2024 וכעת נודד 300 ק"מ לעונה. יחד עם אותה בצורת שפגעה בחיטה, סטטיסטיקות רשמיות מראות ירידה של 16% בתפוקת התירס הלאומית ב־2024. אמצעים נגדיים—בקרות ביולוגיות, ריסוסי רגולטורים לצמיחת חרקים, זנים עמידים לבצורת ומייבשי כפר—ממתנים אך אינם מסירים את הסיכון לתנודות של מיליוני טונות. גמישות חוזית ומגבלות קפדניות על אפלטוקסין (<10 ppb) נותרות נבונות.
דיג בים ברנץ ובמזרח הרחוק
ירידות במלאי הדגים עקב שינויי אקלים מתורגמות לקיצוצים חדים במכסות. ועדת הדיג המשותפת נורבגיה–רוסיה קיצצה את מכסת הדג בקלה בים ברנץ לשנת 2025 ל־340,000 טון—25% פחות מ־2024—בטענה לגיוס חלש, התחממות והיפוקסיה באזורים המיועדים לגידול. במקביל ניתנה המלצה לאפס תפיסה לקפלין בים ברנץ. באוקיינוס השקט, התחממות מזיזה את הפולוק צפונה ומזרחה, מאריכה את זמני ההפלגה ומעלה את עלויות הדלק. "דוקטרינת הים 2030" של רוסיה קושרת כעת גישה למכסות ליומני אלקטרוניים בזמן אמת ולבחירת ציוד, אך כל גל חום ימי רב־שנתי עדיין עלול להדק את נפחי הייצוא של דגים לבנים ודגים פלגיים. לפיכך, חוזים ישראליים צריכים לכלול אפשרות למקורות חלופיים (למשל, החלפה לקוד איסלנדי או קנדי) והוכחה לנתוני יומן תואמים ל־ICES.
סלמון אטלנטי (חוות כלובים ימיים במחוז מורמנסק ופיילוטים של RAS ביבשה)ייצור סלמון "ארקטי" בכלובים ימיים הגיע לשיא ב־2023 אך נחלש לאחר אירועי תמותה המונית בחורף–אביב 2024, הקשורים לפריחות כינים ולמקרי חמצן נמוך—חווה אחת איבדה 70–80% מהביומסה בתוך שבועיים. סנקציות חנקו את יבוא הדגיגים, החיסונים והמזונות המיוחדים, מה שגרם לירידה של 22% בתפוקה הלאומית ב־2024 לעומת השנה הקודמת. רישיונות חדשים שהונפקו מאז סוף 2023 דורשים עומק של ≥40 מ', ניטור חמצן בזמן אמת ותוכניות קציר חלופיות; התעשייה גם בוחנת כלובים שקועים. פיילוטים של מערכות RAS ביבשה ליד מוסקבה ווולוגדה מבטיחים סלמון בטוח ביולוגית לאורך כל השנה, אך המתחם של 4 מיליארד רובל לטרוטה/סלמון מדרום למוסקבה מדגים את העלות האנרגטית הגבוהה של מים מקוררים בשוק חשמל תנודתי. יחדיו, על רוכשים ישראלים לצפות שתמותת קיץ וזעזועים בשרשרת האספקה יישארו סיכון מרכזי עד שהכלובים הימיים יעברו לעומקים גדולים יותר או שנפחי ה־RAS יגדלו.
אמנון (ייצור RAS חמים בנישה)
לרוסיה אין חוות אמנון מסחריות בבריכות; התפוקה מגיעה ממספר יחידות RAS קטנות מקורות ליד מוסקבה וקלוגה, עם קיבולת משולבת של פחות מ־5,000 טון בשנה. מתקנים אלו חייבים לחמם מים ל־26–28 מעלות צלזיוס במהלך חורפים שבהם הטמפרטורות החיצוניות יורדות ל־20 מעלות צלזיוס מתחת לאפס, כך שכל עלייה של 1 מעלת צלזיוס בתעריפי החשמל משפיעה באופן לא פרופורציונלי על עלות הייצור והמשכיותו. הבטיחות הביולוגית טובה, אך המגזר תלוי במלאי רבייה מיובא ותוספי מזון הנתונים ללוגיסטיקת סנקציות. התוצאה: נפחי האמנון קטנים, רגישים לעלויות ונתונים לזעזועים במחירי האנרגיה—מומלץ להתייחס אליהם כהזדמנותיים ולא אסטרטגיים בסל הדגים הלבנים של ישראל.
ניתוח סיכונים לפי סחורה
חיטה
רוסיה נותרת יצואנית החיטה המובילה בעולם, אך התנודתיות משנה לשנה עולה. גל החום והבצורת באביב 2024 הפחיתו את תחזית הקציר של רוסטוב ב־38% והובילו להכרזות חירום אזוריות בבלגורוד ווורונז'. JRC MARS הוריד את התחזית הלאומית פעמיים ב־2024, תוך ציון טמפרטורות חופה מעל 32 מעלות צלזיוס במהלך מילוי הגרעין. USDA עדיין צופה יבול של 88 מיליון טון לשנת השיווק 2024/25—5% מעל הממוצע לחמש שנים—בזכות רווחים בוולגה ובסיביר, אך מכיר בירידה של 3% בתשואה לעומת 2023. תוכנית "ברירה סלקטיבית 2030" הפדרלית מיישמת קווים עמידים לבצורת ופיילוטים של השקיה חסרה, אך ההשפעות המודלות נותרות ירידה של 7–12% בתשואה לכל מעלה נוספת במהלך מילוי הגרעין. על רוכשים ישראלים לצפות לתנודות של ±20% בעודפי הייצוא ולהבטיח סעיפי פרמיה לחלבון כדי להגן מפני ירידה באיכות עקב חום.