פירוט סיכונים
סרי לנקה
סיכונים גאופוליטיים
יחסי סרי לנקה וישראל
יחסי ישראל וסרי לנקה החלו עם הקמתן של שתי המדינות בשנת 1948. למרות שסרי לנקה הייתה בין המדינות הראשונות שהכירו בישראל, היחסים בין המדינות ידעו עליות ומורדות לאורך השנים. בשנת 1970, סרי לנקה ניתקה את הקשרים הדיפלומטיים עם ישראל לאחר שראשת הממשלה דאז, סירימאבו בנדרנאיקה, הזדהתה עם המאבק הפלסטיני. עם זאת, בשנות ה-80 חודשו הקשרים כאשר ממשלת סרי לנקה פנתה לישראל לקבלת סיוע לוט"ר ובחקלאות. שותפות זו התרחבה גם לתחומי התמיכה הצבאית והסיוע הטכנולוגי, והיא נמשכת עד היום.
למרות מה שנראה כיחסים יציבים, הפוליטיקה הפנימית בסרי לנקה לעיתים מערערת את הקשרים. ממשלת סרי לנקה אירחה בעבר מנהיגים של הפת"ח, ופוליטיקאים המבקשים לזכות בתמיכה של הקהילה המוסלמית המקומית נוקטים לעיתים קרובות ברטוריקה אנטי-ישראלית. דינמיקה זו הופכת את היחסים עם ישראל לקלף פוליטי ומנוף לגיוס קולות בסרי לנקה, בדומה למצב בארצות הברית, אך בכיוון ההפוך.
כלכלית, סרי לנקה תלויה בישראל, אשר מעסיקה כ-8,000 עובדים מסרי לנקה, בעיקר כמטפלים סיעודיים. אירועי ה-7 באוקטובר, שבהם נהרגו שני מטפלים סרי לנקיים במתקפת חמאס, מדגישים את ההיבט האנושי ואת התלות הכלכלית העמוקה של סרי לנקה ביחסיה עם ישראל.
סרי לנקה היא חברה בתנועת המדינות הבלתי-מזדהות; עם זאת, יש לה יחסים קרובים עם הודו, ובשנים האחרונות, בעקבות יוזמת החגורה והדרך, היא גם חיזקה את קשריה עם סין. סרי לנקה אומנם לא החרימה את ישראל אבל היא הצביעה נגדה בכלל ההצבעות שעלו נגדה באו"ם.
המלחמה הסתיימה בשנת 2009 בניצחון צבאי מכריע של ממשלת סרי לנקה. עם זאת, סוגיות כמו פיוס אתני, טיפול בפשעי מלחמה ופיתוח שוויוני עבור כל הקבוצות האתניות נותרו ללא מענה. כפי שצוין קודם לכן, המשברים הפיננסיים והחקלאיים במהלך ולאחר מגפת הקורונה הובילו למחאות המוניות, שהסתיימו בהתפטרות הממשלה. טלטלה זו סימנה את סיום שלטון משפחת ראג'פקסה, שחבריה נמלטו מהמדינה, והותירה את המערכת הפוליטית של סרי לנקה במצב של חוסר יציבות.
בהיבט אזורי - אין לסרי לנקה סכסוכים מזוינים עם מדינות שכנות. עם זאת ישנה מתיחות בינה לבין הודו בנוגע לזכויות דייג סביב האי קצ'ת'יו, שהודו מסרה ב-1974. כמו כן, סרי לנקה מוצאת את עצמה במוקד תחרות גיאופוליטית בין הודו לסין באוקיינוס ההודי, כאשר שתי המעצמות שואפות לשלוט במשאבים אסטרטגיים ומינרליים. ההשקעות של סין בתשתיות בסרי לנקה, כמו בנמל המבנטוטה, מעוררות דאגה בהודו לגבי הרחבת השפעתה של סין באזור. אזור האוקיינוס ההודי מתמודד עם אתגרים כמו שינויי אקלים, דיג בלתי חוקי, הברחות סמים וסחר בבני אדם. סוגיות ביטחוניות אלו הופכות למשמעותיות יותר ויותר בגיאופוליטיקה של האוקיינוס ההודי ומשפיעות על היציבות והביטחון האזורי.
אתגרים ביטחוניים-פוליטיים שעשויים להשפיע על הייצוא מהמדינה בכלל
מזה שנים רבות סרי לנקה חווה קשיים כלכליים חמורים מאוד. הקשיים הכלכליים הללו, בשילוב עם משבר חקלאי שנבע מאיסור קצר טווח על דשנים כימיים, הובילו למשבר מזון חמור בסרי לנקה. האיסור, שהוטל באופן מזורז וללא תכנון מספק, פגע קשות בתוצרת החקלאית והחמיר את חוסר הביטחון התזונתי במדינה. כמו כן, לאור הרגישות של סרי לנקה למשבר האקלים, קיים במדינה מהלך של מעבר לטכנולוגיות וחקלאות בר-קיימא. עם זאת, בשל שחיתות ממשלתית, היוזמה נכשלה בשלב הביצוע, ונרשם כישלון מצד הרשויות המקומיות ביישום המדיניות.
נכון לעכשיו, ממשלת סרי לנקה עדיין מנסה להתמודד עם הבעיות הכלכליות הקשות שלה (הקשורות גם למגפת הקורונה) ולהתאושש ממשבר הביטחון התזונתי של השנים 2022–2023. שרשרת האספקה של המדינה נותרה חשופה מאוד לתנודות, ועלולה להיות מושפעת באופן חמור מקשיים כלכליים נוספים או מאסונות טבע.
סרי לנקה התמודדה עם סכסוכים פנימיים ממושכים, בעיקר סביב מתחים אתניים בין הרוב הסינהלי והמיעוט הטמילי. הסכסוך הבולט ביותר היה מלחמת האזרחים בסרי לנקה (1983–2009), שהתנהלה בין הממשלה לבין "נמרי השחרור של טמיל אילם" (LTTE), אשר נלחמו למען הקמת מדינה עצמאית לטמילים בצפון ובמזרח המדינה. מתחים אלו נבעו ממדיניות שלאחר העצמאות, אשר נתפסה כמפלה, כמו חוק "סינהלית בלבד" משנת 1956, שהדיר את אוכלוסיית הטמילים. עם הזמן, מתחים אלו הסלימו להתקוממויות אלימות, סכסוך רחב היקף והפרות זכויות אדם שבוצעו על ידי שני הצדדים.
לאור המצב הכלכלי ואי-היציבות הפנימית, עדיין קיימת סכנה לשיבושים, אך אינה חמורה בשלב זה. התלות הנוכחית של סרי לנקה במימון חיצוני עלולה לפגוע בתפקוד של נמלי המדינה ובשאר תשתיות השינוע.
במהלך מלחמת ׳חרבות ברזל׳ לא זוהה שינוי במדיניות סרי לנקה כלפי ישראל בהיבט זה, אך הסכנות שצוינו בסעיף השגרה עדיין תקפות.
ביום שאחרי המלחמה המצב נותר ללא שינוי, אלא אם כן יחול שיפור או הידרדרות במצב הכלכלי וביציבות הפוליטית הפנימית של סרי לנקה עד לסיום המלחמה.
רמת הסיכון הנצפית
סיכונים סביבתיים
זיהומים ופגיעות באמינות ייצוא
במאי 2021, דליפת דלק, חומצה חנקתית וחרוזי פלסטיק מהאנייה MV X-Press Pearl לאורך 300 ק"מ מהחוף הובילה לאיסור דיג בן חודשיים, שפגע ב־20,000 משפחות. בעקבות האירוע הורחבו בדיקות איכות הים, כולל ניטור של פחמימנים ומיקרו־פלסטיק. האירוע ממחיש את החשיפה הכרונית של מערכת הייצוא הימית לתאונות תחבורה ימית בנתיב קולומבו–גאלה העמוס.
מחלות דגים בתנאי התחממות ועושר תזונתי
שכיחות נגיף הנקודה הלבנה (WSSV) בבריכות שרימפס עלתה ליותר מ־80% ברמת החווה בשנת 2024, בשל שילוב של טמפרטורות מים גבוהות וערכי אמוניה מוגברים. במקביל, קיימת התרעה אזורית על וירוס אמנון (TiLV), במיוחד נוכח העובדה שהדיג הפנימי בסרי לנקה מתבסס על זנים אקזוטיים (Oreochromis spp.) הרגישים במיוחד לפתוגן זה.
התחממות מים באוקיינוס ההודי הצפוני
טמפרטורת פני הים סביב סרי לנקה עלתה בקצב של כ־0.18 מעלות לעשור מאז 1982. מודלים של קיצוניות חום ימי מצביעים על מגמה מתמשכת לעבר מצב של "כמעט קבוע" של גלי חום ימיים עד אמצע המאה. שינוי זה מקצר את עונת הדיג הבטוחה עבור סירות קטנות, ודוחף את אוכלוסיות הטונה הצפוניות מזרחה – תופעה שמובילה למסעות דיג ארוכים יותר ולעלייה בעלויות הדלק.
תנודתיות הידרואקלימית של עונות המונסון
דו"ח התקשורת הלאומית השלישית של סרי לנקה (TNC) צופה עלייה של 39% באירועי גשם קיצוניים עד 2080, לצד הארכת התקופות היבשות. שילוב זה מעלה את הסיכון להצפות פתאומיות באתרי נחיתה, ופוגע גם בגובה פני המים בבריכות מים מתוקים המשמשות לגידול דגים. במקביל, צפויה עלייה בעוצמת הסופות הטרופיות, מה שמחמיר את הסיכון הפיזי לצי הדיג החופי.
עליית פני הים וחדירת מליחות
מדידות מד גאות המובאות ב-TNC מצביעות על עלייה של 1.5–3 מ"מ לשנה במפלס הים – מגמה שכבר גרמה לחדירת מלחים לאקוויפרים לאורך החוף מניגומבו ועד גאלה. סקרים עדכניים מצאו שהמליחות חודרת בין 10 ל־25 מטר לשנה באזורים חקלאיים הסובלים משאיבת יתר. תופעה זו מגבירה את עקת המליחות בבריכות שרימפס, מעודדת התפרצות מחלות, ומסכנת אזורי גידול דגיגים בלגונות חצי מלוחות.
ניתוח סיכונים לפי סחורה ומענה מדיניות
דיג טונה ודגי חרב
התחממות המים משנה את דפוסי תפיסת הטונה – נתונים רשמיים מראים ירידה בתפוקה מ־173 אלף טון ב־2019 ל־131 אלף טון ב־2022, למרות שמספר כלי השיט נותר יציב. ועדת הטונה של האוקיינוס ההודי (IOTC) צפויה להחמיר את מכסות הדיג לזן ה-Yellowfin כדי לשקם את המלאי – כך שגם האקלים וגם הרגולציה צפויים לצמצם את כמויות הייצוא.
תוכנית הביניים של משרד הדיג לשנים 2023–2027 כוללת השקעה בכלי שיט חדשים באורך 55 רגל עם מערכות קירור RSW, ניטור לווייני ומסלולי מזג אוויר – טכנולוגיות שמטרתן לשמור על תפוקה תוך עמידה בתקנות מעקב ותפיסת IUU באיחוד האירופי. צעדים אלו סייעו לסרי לנקה להסיר את כרטיס האדום של האיחוד האירופי בשנת 2016.
אמנון
ייצור אמנון באגמים פנימיים נחשב לנישה ייצואית מתפתחת. עם זאת, טמפרטורות גבוהות (>32°C) בבריכות פוגעות בקצב הגדילה ומגבירות את רגישות ל-TiLV. תוכנית משותפת של FAO ו-NAQDA מ-2019 מציעה מערכי גידול בדחיסות נמוכה, רשתות הצללה וחיישני איכות מים באתר, במטרה להפחית ב-35% תמותה ולהעלות תפוקה ב-20%. כמו כן, פותחו קווים גנטיים סלקטיביים לעמידות ל-TiLV, שצפויים להיות מוטמעים במדגרות אזוריות החל מ-2026.
שרימפס
ייצוא השרימפס (בעיקר Penaeus vannamei) התאושש ל־14 אלף טון ב־2022, אך שומר על תנודתיות גבוהה בשל מגפות חוזרות של WSSV, היכולות לגרום להשמדת למעלה מ־70% ממסת הבריכה תוך שבועיים. חדירות מליחות גבוהה בתקופות יובש מוסיפה עומס ביולוגי ומעודדת התפרצות חיידקי Vibrio.
רשות הפיתוח האקווקולי (NAQDA) מחייבת כיום שימוש בזרעים חופשיים מפתוגנים (SPF) ומקפידה על מנוחה שנתית של הבריכות. מערכת ניסיונית חדשה עושה שימוש בתעלות סגורות עם סחרור מים חלקי. פרויקטים אלו ממומנים במשותף עם תוכנית Blue Transformation של FAO, הכוללת גם טכנולוגיות קירור קרח נוזלי בנמלי נחיתה להבטחת בטיחות המזון.