הנזקים הסביבתיים של המלחמה
המלחמה באוקראינה הסלימה באופן חמור את האיומים הסביבתיים על החקלאות. הפלישה הרוסית הרסה פיזית את מבנה הקרקע באמצעות כלי רכב משוריינים כבדים, בעוד שפסולת של ציוד הרוס, תחמושת ודליפות דלק הובילו לזיהום כימי מסוכן. הרכב הקרקע השתנה לכיוון תנאים חוליים ופחות פוריים, רמות הזיהום במתכות כבדות חרגו מהתקנים הבטוחים, וחיי המיקרואורגניזמים בקרקע הושמדו — כולם פגעו אנושות ביכולת הקרקע לתמוך בגידולים.
נזק חמור נגרם גם לתשתיות המים, כולל הריסת סכר נובה קחובקה, שהציפה כ-100,000 דונם של קרקע חקלאית, בעוד שמעל מיליון דונם באזורים חרסון, זפוריז'יה ודניפרופטרובסק איבדו גישה להשקיה, מה שהגביר את הסיכון לסחף ולמדבור. קריסת תעלת צפון קרים מאיימת עוד יותר על קיימותם של אזורים חקלאיים מרכזיים. מועצת הדגנים האוקראינית מזהירה כי ההצפות לבדן עלולות לצמצם את יצוא הדגנים של אוקראינה ב-14%, תוך החמרת אי-ביטחון מזון במדינות פגיעות.
מעבר לפגיעה בקרקע ובמערכות מים, גרמה המלחמה לנזקים סביבתיים בשווי של מעל 56.4 מיליארד דולר, וזיהמה 30% משטח אוקראינה במוקשים ונפלי תחמושת. אוקראינה הפכה למדינה הממולכדת ביותר בעולם, כאשר כמעט שליש משטחה עלול להיות מזוהם, מה שחוסם את התאוששות החקלאות ומסכן את הקהילות הכפריות. פינוי הקרקעות המזוהמות, בעלות מוערכת של 32 מיליארד דולר, הוא קריטי לשיקום ייצור המזון וכלכלות הכפר.
ההרס הסביבתי המצטבר — לקרקע, למים, למערכות האקולוגיות ולביטחון הכפרי — מאיים ישירות על עתידה החקלאי של אוקראינה ועל ביטחון המזון העולמי, והופך את ההגנה על הסביבה לעדיפות דחופה בתהליך השיקום הלאומי.
לכך נוסף ההרס של תשתיות מים קריטיות – פיצוץ סכר קחובקה ב־6 ביוני 2023, שהציף עשרות אלפי דונמים וניתק מים מכ־500,000 דונם חקלאיים באזורים חרקוב, זפוריז'יה ודניפרופטרובסק. משרד החקלאות התריע כי חלק מאדמות אלו עלולות להפוך ל"מדבריות".
דוח FAO מארס 2024 על נזק והפסדים מונה את תחום הדיג והחקלאות הימית בין הנפגעים, עם נזק ישיר של 4.6 מיליון דולר וסיכון מתמשך מאיכות מים ירודה בשל חומרי נפץ ושאריות מזהמים. שני אלו – יובש חקלאי והרס מלחמתי של מקורות מים – מגדירים את פרופיל הסיכון לכל ענפי היבוא המפורטים מטה.
סיכונים סביבתיים באוקראינה
שינויי האקלים
שינויי האקלים מהווים איום משמעותי על החקלאות באוקראינה. תחזיות מצביעות על כך שבעקבות המשך פליטות גזי חממה, הטמפרטורות באוקראינה עשויות לעלות ביותר מ-4°C עד סוף המאה ה-21. התחממות זו צפויה להוביל לחורפים גשומים יותר ולקייצים יבשים יותר, עם הבדלים אזוריים משמעותיים. בנוסף, צפוי כי אזורי הסטפה בדרום יחוו גלי חום תכופים יותר ועלייה בעקות יובש, דבר שיפגע בכושר הקיום של גידולים חקלאיים. אוקראינה מתחממת ומתייבשת בקצב הדומה לזה של שכנותיה בדרום אירופה. על פי דוח JRC MARS מיוני 2024, מחסור בגשמים במאי וגל חום בתחילת יוני "פגעו ביבול גידולי חורף במזרח", ולאחר מכן בצורת חמורה ביולי–אוגוסט קיצצה גם את יבולי הקיץ במרכז ובמזרח.
מדבור (לפני המלחמה)
אוקראינה ניצבת בפני איום הולך ומחריף של מדבור בעשורים הקרובים (30–40 שנים), בשל עליית טמפרטורות והתגברות אירועי מזג אוויר קיצוניים, מה שמעמיד שטחים חקלאיים נרחבים בסכנה. לפי משרד ההגנה על הסביבה ומשאבי הטבע של אוקראינה (נכון ל-2021), כ-13 מיליון דונם כבר נפגעו מסחף מים, מעל 6 מיליון דונם נפגעו מסחף רוח, ועד 20 מיליון דונם פגיעים לסופות אבק. שיעור החרישה הגבוה במדינה — 54% מתוך 33 מיליון הדונם של קרקע חקלאית — מאיץ את תהליכי הדלדלות הקרקע. המדבור מהווה סיכון חמור למגוון הביולוגי, לאספקת מים, לביטחון המזון, ועלול להוביל לעוני, לרעב ולהגירה המונית. כדי להתמודד עם אתגרים אלו, אוקראינה אימצה תוכנית פעולה למניעת הידרדרות קרקעות עד לשנת 2025, הקימה מועצה לאומית לתיאום בנושא, והתחייבה להגיע ל"ניטרליות הידרדרות קרקע" במסגרת אמנת האו"ם למאבק במדבור. המאמצים יתמקדו בשיקום בריאות הקרקע, במיוחד על ידי העלאת תכולת החומוס בקרקע, תוך מתן עדיפות דחופה לאזורי הדרום שבהם תנאי החקלאות המסוכנים ביותר.
לטווח הארוך, קשה לבנות תמונת מצב יציבה בנוגע לשרשראות האספקה החקלאיות מרוסיה ואוקראינה. תרחישים אפשריים כמו הטלת סנקציות חדשות על ציוד חקלאי – למשל, על חלקי חילוף למותגים מערביים כמו John Deere , שמשמשים גם באוקראינה וגם ברוסיה – עלולים לשתק את יכולת התחזוקה והתפעול של ציוד חיוני. בעוד שאוקראינה צפויה לקבל תמיכה טכנית ופיננסית מהמערב, רוסיה עשויה להיתקל במחסומים נוקשים יותר. המדיניות של ממשל טראמפ עלולה לשנות כיוון אסטרטגי ולהשפיע דרמטית על הנגישות לציוד ולשירותים חיוניים בשתי המדינות. לאור זאת, ישראל נדרשת לתכנן מדיניות גמישה, הכוללת הערכת סיכונים ודינמיקה של סנקציות כמרכיב קבוע בשיקולי אספקה.
בטווח הקצר – כלומר עד אמצע או סוף 2025 – ניתן להעריך באופן מבוקר יותר את מצב הגידולים. מדובר במחזור חקלאי שנתי, כך שאם לא נזרעה חיטה באביב, לא יהיה מה לקצור בסתיו. עונות הזריעה והקציר הן קריטיות במיוחד באזורי הגידול שבין מרכז אוקראינה למערב רוסיה – אזורים הסובלים ישירות מהפצצות הדדיות, ובחלקם אף חדלו לפעול חקלאית בשל כיבוש, הרס תשתיות ונטישה של תושבים. גם אם ניתן כיום לקבל "צילום מצב" של תנאי השטח, יש להיזהר מלבנות עליו תחזית רב־שנתית – כיוון שכל שינוי בשטח הקרקע המעובדת, בתשתיות המים והחשמל או במצב הפוליטי־ביטחוני, עלול להביא לשיבוש בשרשרת האספקה בתוך חודשים ספורים בלבד. במצב זה, נדרשת לישראל מדיניות רכש זריזה ואינטגרטיבית, תוך גיוון מקורות והתאמת ההערכות לשינויים עונתיים וטכנולוגיים.
רוסיה – רמת הסיכון בטווח הקצר־בינוני (עד שנתיים קדימה) נחשבת יחסית נמוכה עד בינונית. מצד אחד, רוסיה תלויה ביצוא חקלאי כמקור למטבע זר, במיוחד נוכח הסנקציות שהוטלו על מגזרים אחרים. מכירת חיטה לישראל, לפיכך, עשויה להימשך גם בנסיבות של מתיחות מדינית – אפילו לשם הפגנת שליטה בשוק. עם זאת, לאחר ה־7 באוקטובר, מדיניות הקרמלין נטתה בבירור לקראת הציר האיראני־צפון־קוריאני, וישראל נתפסת כחלק בלתי נפרד מהמערב. בנוסף, ברוסיה, גם יחסים תקינים עשויים להתהפך בן לילה – כפי שקרה ביחסים עם טורקיה בעבר – והחלטה פוליטית יכולה להוביל ל"עונש" סלקטיבי על שותפות סחר, כולל ישראל. לכן, למרות רציפות אספקה בטווח הקצר, קיים סיכון של כ־20% לפגיעה פתאומית – בין אם מסיבות גיאופוליטיות, או בעקבות החלטה אסטרטגית לפגוע בשרשראות ייצוא רגישות לישראל.
אוקראינה – בהערכת רמת הסיכון לשיבושים בייבוא תוצרת חקלאית מאוקראינה לישראל, ניתן לקבוע כי הסיכון נמוך יחסית, אם כי אינו אפסי. מוקד הסיכון המרכזי הוא לוגיסטי – אוקראינה אמנם מצליחה להמשיך לייצא תוצרת חקלאית כגון שמן חמניות, חיטה ותירס, אך נתיב הייצוא העיקרי תלוי במעבר דרך הים השחור והדרדנלים הנשלטים על ידי טורקיה ומאויימים על ידי רוסיה. חסימת נתיב זה, אם על ידי החמרה במצב הביטחוני בים השחור או שינוי במדיניות הטורקית, תיאלץ את אוקראינה להעביר סחורות נוספות דרך היבשה – בעיקר ברכבות דרך פולין – תהליך יקר ומורכב יותר. בנוסף, תשתיות החקלאות האוקראינית נפגעות לעיתים תכופות מהפצצות רוסיות, בעיקר במזרח המדינה, מה שמוסיף ממד של אי־ודאות.
עם זאת, ישנם יתרונות מבניים משמעותיים בייבוא מאוקראינה לעומת רוסיה: החקלאות האוקראינית מבוססת על שוק חופשי ומשקים פרטיים, ואינה נתונה לשליטה ממשלתית ישירה, מה שמקטין את הסיכון להחלטות שלטוניות פתאומיות שיחסמו ייצוא. גם בעיצומה של המלחמה, הענף החקלאי האוקראיני מצליח להתאושש, בין היתר הודות לסיוע טכנולוגי ולוגיסטי ממדינות המערב. לאור זאת, בטווח הקצר והבינוני, מצב הייבוא מאוקראינה מדורג ברמזור ירוק עם נטייה זהירה לכיוון צהוב – תלוי בהתפתחויות חיצוניות כמו יציבות המעברים הימיים, אי־הסלמה אזורית, והמשך התמיכה האירופית בתשתיות התחבורה והחקלאות האוקראינית.
פירוט סיכונים
רוסיה ואוקראינה
סיכונים גאופוליטיים
המציאות הפוליטית המורכבת מוסיפה שכבות של אי־ודאות: ממשל טראמפ עשוי לשנות את כל מערך הבריתות והעדיפויות, ועשוי לדרוש מישראל לקדם סחר עם רוסיה על חשבון אוקראינה – או להפך, במקרה של הסלמה. במקביל, אירופה עצמה מפולגת: מדינות כמו פולין תומכות באוקראינה, בעוד הונגריה וסלובקיה נוקטות קו פרו־רוסי. כל החלטה ישראלית בתחום הסחר תהפוך בהכרח לעמדה מדינית. בתוך כך, ברור שהיכולת לתכנן קדימה בתחום ייבוא המזון ממזרח אירופה הפכה למשימה מסובכת להפליא – שבה כל רכיב תלוי בהתפתחויות בזירה הבינלאומית ולא בשליטת ישראל.
במקביל, קיימת אפשרות ריאלית לפעולה הפוכה – של ניתוק מיידי או השעיית ייצוא מזון לישראל. תקדים טורקיה ממחיש כיצד החלטה פוליטית עלולה להוביל לאמברגו מיידי, גם במחיר של מחסור פנימי – כפי שקרה כאשר טורקיה הפילה מטוס רוסי ורוסיה חדלה לקנות ירקות מטורקיה. מצב דומה, עם סבירות של כ-10–20 אחוז לפי ההערכה, עלול להתפתח אם פוטין יזהה שיתוף פעולה ישראלי עם תעשיות ביטחוניות המספקות רכיבים לצבאות אירופה, שמסייעים לאוקראינה. גם במקרה של הפסקת אש יזומה בתמיכת טראמפ – אם תוביל לעלייה במעורבות הישראלית בשיקום הצבא האוקראיני – הדבר עלול להוביל לתגובה כלכלית רוסית ישירה. תרחיש כזה יפגע לא רק באספקת חיטה, אלא גם במחירי המזון בישראל, משום שתחליפים – אם יהיו זמינים – יגיעו במחיר גבוה יותר. בסופו של דבר, ישראל מוצאת עצמה כגורם קטן במערכה עולמית רחבה – מושפעת הרבה יותר משהיא משפיעה.
יחסי רוסיה וישראל
המלחמה המתמשכת בין רוסיה לאוקראינה יצרה מציאות בלתי צפויה עבור שרשראות האספקה העולמיות –ובפרט עבור ישראל, שתלויה בשתיהן כיצואניות מרכזיות של חיטה, תירס ושמן חמניות. למרות הקרבות, שתי המדינות ממשיכות לייצר ולייצא, אך תחת מגבלות לוגיסטיות גוברות. תקיפות רוסיות שיטתיות על תשתיות אנרגיה באוקראינה – כמו תחנות כוח, משאבות מים ומערכות חשמל – פוגעות ישירות ביכולת להפעיל את המערך החקלאי ולעמוד בלוחות זמנים של ייצוא. רוסיה, מצידה, ממנפת את הייצוא החקלאי כאמצעי לחץ גיאו־פוליטי, במיוחד בזירות כמו סוריה, שבהן היא מתחרה באוקראינים גם בתחום האספקה.
מאז פרוץ המלחמה באוקראינה ב-2022, כל מערכת היחסים בין רוסיה לישראל – כמו רבות ממערכות היחסים הבינלאומיות של מוסקבה – נבחנת דרך פריזמה אחת מרכזית: המאבק הגיאו-אסטרטגי באירופה. כל מהלך, כל החלטה, וכל מדינה – נבחנים בעיני הקרמלין לפי תרומתם או נזקם למאבק זה. ישראל, שבעבר נתפסה כשותפה בעלת ערך עקיף למוסקבה, מוצבת כעת בתוך המשולש המורכב של רוסיה-ישראל-אוקראינה, ומתמודדת עם דימוי של שחקן משתנה, במיוחד לאחר 7 באוקטובר – אז חיזקה רוסיה את עמדתה בציר ההתנגדות לצד איראן, ואף חתמה עמה על הסכם אסטרטגי כולל. במציאות זו, כל מהלך דיפלומטי או כלכלי – כולל ייצוא חיטה – אינו תוצאה של שיקולים כלכליים בלבד, אלא נגזרת של מדיניות ביטחונית ואזורית רחבה יותר. רוסיה, המתמודדת עם סנקציות גוברות, עלולה דווקא לבחור להדגים את עוצמתה באמצעות המשך ייצוא – כולל לישראל – כדי להראות שלמרות הכול, היא שולטת בשווקי המזון. אך זה אינו תרחיש ודאי.
לישראל, כתוצאה מכך, עומדות שתי אופציות אסטרטגיות: מצד אחד, המשך תלות ביצוא רוסי שעלול להיות לא יציב ולהיפגע מסנקציות או מהחלטות פוליטיות פתאומיות. מצד שני, מעבר הדרגתי לייבוא מוגבר מאוקראינה, שבשל התשתית הדמוקרטית והחקלאית החופשית שלה, מציעה גמישות ואמינות, אך במחיר כלכלי גבוה יותר ובתלות בלוגיסטיקה ימית דרך הים השחור – שכיום נשלטת במידה רבה על ידי החלטות טורקיות. במצב עניינים זה, תחזיות לטווח קצר (עד סוף 2025) עשויות להצביע על יציבות חלקית בלבד, והחלטות אסטרטגיות יצטרכו להיבנות על גיוון מקורות, פיזור סיכונים, והתאמה למגמות משתנות – הן בתחום הגיאו־פוליטי והן באקלים החקלאי והסביבתי.
בתרחיש של הפסקת אש באוקראינה, גם אם פוטין יצליח להציג זאת כניצחון אסטרטגי של רוסיה, הסרת הסנקציות המערביות אינה ודאית – במיוחד מצד אירופה, שעלולה להקשות בתגובה לדרישות להקלות כלכליות. פוטין ימשיך ככל הנראה במדיניותו הריכוזית וההלאמות, שהפכו לעוגן אידאולוגי-כלכלי של המשטר, במיוחד על רקע הצלחתה היחסית של "כלכלת המלחמה" לשרוד את הלחצים המערביים. כך, גם ביום שאחרי הלחימה, לא נראה שינוי משמעותי בכיוון הכלכלי של רוסיה, אלא להפך – המשטר צפוי להעמיק את ההתכנסות הפנימית, את הבעלות הממשלתית על משאבים, ואת הדיכוי החברתי-תרבותי, תוך חיזוק חוקים שמרניים ופטריארכליים. אפילו תרחיש של חילופי שלטון לא בהכרח יביא להיפוך מגמות, שכן המנגנון הביורוקרטי־ביטחוני במדינה מושרש מדי ומונה עשרות מיליוני רוסים הנהנים מקיומו.
לעומת זאת, אוקראינה תעמוד בפני אתגר אחר – מעבר מהישרדות לשיקום. מיד עם הפסקת הלחימה, תעלה דרישה פנימית לקיים בחירות, מאחר שכהונתו של הנשיא זלנסקי הסתיימה למעשה במהלך הלחימה, אך נדחתה מתוקף מצב החירום. מי שינהיג את המדינה בהמשך – טרם ידוע. בכל תרחיש, צפויה אוקראינה לקבל סיוע נרחב מהאיחוד האירופי, הן בתחום החקלאות והן בהקמה מחדש של תשתיות. הניסיון של אוקראינה להפוך לאחת הספקיות הגדולות של עופות באירופה, גם במהלך המלחמה, מצביע על החוסן הכלכלי של סקטור החקלאות שלה, ומעיד על פוטנציאל אדיר לצמיחה. שילוב של קרקעות פוריות, תמריצים טכנולוגיים, וסיוע חוץ־אירופי צפוי למצב את אוקראינה כשחקנית מרכזית בתחום המזון והדשנים באירופה ביום שאחרי.
אתגרים ביטחוניים-פוליטיים שעשויים להשפיע על הייצוא מהמדינה בכלל
המעבר של רוסיה לכלכלת מלחמה מלוּוה בשינויים עמוקים במבנה הכלכלה, בסדרי העדיפויות הלאומיים ובאופן שבו המדינה שולטת במשאבים. מגזרים שלמים עוברים השתלטות, בין אם בהלאמה מלאה ובין אם בניהול אגרסיבי במסווה של בעלות פרטית, תוך שהמדינה מכתיבה לבעלים כל פרט ופרט – תחת איום ברור של הלאמה במקרה של חריגה מהקו הרשמי. המטבע הרוסי (הרובל) נחלש משמעותית, יתרות המט"ח התרוקנו, ואמצעי תשלום מקובלים כמו SWIFT אינם זמינים לרוסיה, מה שמעורר סימני שאלה גם בנוגע ליכולת של ישראל לשלם על סחורות כדוגמת חיטה – בין אם דרך הסכמי ברטר או בנקאות עקיפה. לאור מגבלות הסנקציות, וכל עוד רוסיה משויכת צירית לאיראן, סוריה וצפון קוריאה, היבטים גיאו־פוליטיים עלולים להאפיל על שיקולי יעילות כלכלית טהורים.
במקביל, המחסור בעובדים מקצועיים ברוסיה – מהנדסים, מסגרים, רתכים – מחריף. השלטון הרוסי מנסה לגייס עובדים זרים ממדינות מרכז אסיה, אפריקה ואף לצרף קטינים למפעלים צבאיים במסווה של הכשרה מקצועית. תחקירים עיתונאיים הצביעו על תנאי עבודה קשים ואף ניצול של נשים אפריקאיות צעירות שהובאו לעבוד בייצור תעשייתי – תמונה עגומה שמעידה על רמת הדחיפות והלחץ במערכת הכלכלית של הקרמלין. כל אלה מצביעים על כך שגם אם רוסיה מסוגלת לייצר כמויות גדולות של תוצרת חקלאית – הרי שמדובר ביכולת שמסתמכת על מנגנונים בלתי יציבים ובלתי מוסריים, ושתלויה בקצב התעצמות הסנקציות וביכולת המדינה להחזיק מעמד כלכלית.
מנגד, באוקראינה, למרות ההרס מהמלחמה, המערכת החקלאית מראה סימני חוסן מרשימים. עיבוד האדמות נמשך במקומות שלא נפגעו, והיצוא החקלאי – במיוחד של שמן חמניות, תירס וחיטה – ממשיך לזרום ככל שתנאי השינוע מאפשרים זאת. החקלאות האוקראינית נשענת בעיקר על גורמים פרטיים, חברות מקומיות ובינלאומיות וענף SME פעיל, והמדינה אינה מנהלת באופן ריכוזי את מערכות הייצור. כאשר תושג הפסקת אש, צפויה חזרה מהירה לשגרה חקלאית, במיוחד אם האיחוד האירופי יספק סיוע בהיקף רחב, כפי שמסתמן. כבר כיום אוקראינה הפכה לאחת מספקיות העוף המרכזיות באירופה, ומקורות כגון אזור חרסון – שם נפגעה התשתית בעקבות פיצוץ הסכר – צפויים לעבור שיקום מואץ.